מקל הליכה..

העפתי מבט לעבר האנשים סביבי בסלון הענק במסיבת הניצחון , לזכייתו של המועמד שלנו לראשות העיר.

מבטי צד גבר נאה להפליא ונעליו תואמות לבגדיו  כאשר מחוברת אליו ברונטית  בנויה לתלפיות העומדת לא פחות מאשר על עשרים סנטימטר של זוג סנדלים מעוצבות בצבע כסף.

ככה אצלי, נעליים אומרות לי הכול..

ניסתי לתפוס את מבטו אך בדיוק כשהסתובב הונחת על ידי הכסופה  לתוך ספת עור

ושניהם נראו כתמונה מג'ורנל צרפתי.

הבנתי שמפה לא תבוא הישועה אך משום מה לא יכולתי להסיר מבטי ממנו, ואני..

חיוך לזה נשיקה לזו , שיחת נימוס עם המיוחס ועדיין מחפשת את מבטו.

באיזה שהוא שלב , הכסופה קמה מהספה וניגשה לבר העמוס וחשבתי לעצמי

איך לעזאזל היא מהלכת על הקביים האלו ?!

פיללתי שתיפול ותצנח מאותו גובה שנמצאת בו , אך כלום, מהלכת  בקלילות  עם שתי צלחות בידיה  ולמרות הרעש , נעליה מקישות מנגינה הינה אנו באות..

והמבטים כולם עליה הן הגברים והן הנשים למרות שסיבות

שונות להם..

ואני בעיקשותי מאמינה שאילו רק הייתי מצליחה להחליף מבט איתו , היה נופל שדוד לעיני.

וככול שתמרנתי נידמה שכך נימנע אותו מבט.

היות ונזדמנה לי ההזדמנות החלטתי ללכת על זה והתחלתי הולכת לכיוון הספה

אך מה?!  חוקי מרפי לא נשארו בבית כמובן!! בדיוק מולי חברתי משכבר הימים , שבמקרה

אחר הייתי שמחה לראותה , תפסה אותי בידי ומשכה אותי להכיר את החבר התורן שלה ,

חוסר מנוחה תקף אותי וההבנה שזה גובל בטירוף בהחלט עלה בדעתי אך דעתי בשלה.

חברתי שמכירה אותי לא מהיום בחנה אותי לאחר שהצליחה להזיז מבטה מהתורן

ואמרה

"מי זה?"

"מי?"  עניתי בתמימות

"מי זה ?!" תקעה בי עיניה באיום, האמת היא דיי מפחידה לפעמים..

"או קי אם את חייבת לדעת "  רטנתי באי רצון  " הוא יושב על הספה ומתחילת הערב אני מנסה לתפוס את מבטו"

חברתי הביטה לעברו ולאחר לעברי  "את בטוח השתגעת" ופרצה בצחוק אדיר

 ותוך כדי ממלמלת "מבטו את מבטו היא רוצה"  

ממש תפסה אותה עווית

וכשלא פסקה זה התחיל להרגיז אותי ברמות

הפניתי את גבי והלכתי ממנה.

והינה ראיתיו יושב לבד, הגעתי עדיו תרה עיניו..

ואז הכסופה ברכות אוחזת במרפקו

"עודד זזים? הינה מקל ההליכה שלך..."

ואני?..עיוורת שכמותי.