יצאתי לראות

שספגה, כל כך הרבה פצעים.

יצאתי לחוש, את הלך הרוח,

שטפחה לי, ישר בפנים.

על זוהר וטוהר, בלוריתה של הארץ,

שהיתה, מחוזרת בלי סוף.

על חיוך מאופק, כובע טמבל וחאקי,

גם מכות שלמדנו לחטוף.

אך שמרנו על פסון דרמתי,

פנס בעין, הוגדר "נפילה".

מכנס קצר, היה שרמנטי,

קוד זיהוי היה: "פיל או פילה".

שלל צבעים, זו דמותה של הארץ,

עד היום, מחוזרת בלי סוף.

רק פניה, עדיין דרמתיים,

לכן בינתיים, יש לאן עוד לשאוף.

יצאתי לראות, את דמותה של הארץ,

שליקטה, מהרבה מדינות.

פה ושם נזרקה, מילה מאולתרת,

אז הבנתי: "אין כארץ הזאת".

אז נשמור על פסון דרמתי,

גם נאיר את פנינו לעם.

ונרקוד ריקוד שרמנטי,

כך יהיה לנו מרשם...

מרשם פיוס,

לא אנטיפטי...

מרשם אוהב,

קצת הגיוני...

מרשם חושב,

מעט אלגנטי...

כזה שמחמם,

את הלב.