צברים,עם קוצי זיקנה

מי יודע,מי זוכר,
לא מזמן
הכל היה,לגמרי אחר,

תעוזה,אומץ ,חוצפה,
להניף אצבע משולשת,
לגלוג כנגד אלו רופסי החנופה,

זה הדור,שגדל כצבר,
זה הדור,שניצח,ולא נשבר
זה הדור,שזמנו, כך נדמה ,נקבר ועבר

היינו כחולמים ,נלחמים, ללא חת
אך בבואנו אל האחת
מעטה קוצי הצבר נעלמו, ולב אוהב נחת

ידענו לענות כנגד הטענות
אומות שניסו להשפיל ולגנות
נפנפנו בקלילות,
הקוצים היו  יופי של הגנות

גאווה לאומית
מתוצרת עצמית
חברהמניות עממית

היו זמנים
נותרו רק היומנים
וזכרון עצבות ביד לבנים

שירי הלהקות
מי כיום מסוגל לחקות
האלימות מכוערת וכל כך הרבה מכות,

הדור של היום נחמד,
ברחבי תבל,נע ונד,
האם במולדת,לה נשבענו לעד,
יעמוד לו כוחו ויחזיק מעמד?

צברים אמנם,חסונים ,גבוהים  כעצים,
אך הקוצים,,?
הם לא בראש,רק בשיער, בתספורת קוצים.
---------------------
חג שמח
מוטי אשכנזי