להיות צרכן טוב זה בכלל לא קל.
אני יודע, הרי אני אחד מהם. אחד מה-"אגודת הצרכנים הטובים". נו, אתם יודעים, אותם האנשים, אשר בזמן שעורכים סקר טלפוני, אליהם מתקשרים אחרונים ורק במידה ולא מצאו מספיק אנשים אחרים.
הסורקים לא אוהבים לטלפן אלינו כי הם "יודעים" את התשובות שלנו. כמובן. אנחנו תמיד מסכימים לקנות. ולמה לא?
בכל מקרה, אחרי שאנו עונים "כמובן שאני אקנה את זה," אנחנו אוהבים לתת עצה או שתיים, ובכל מקרה לא יותר מחמישים, בקשר לאיך כדאי למכור לאחרים— לאותם האנשים המסכנים, שלא יודעים איך לקנות מיד ובמקום זאת מסבכים את חוויית הקנייה בוויכוחים טיפשיים ומיותרים.
אני ממש לא מבין את האנשים האלה: אולי אני אקנה. מצד שני, אולי לא. למה חוסר החלטיות הזה? תחשבו בצורה קלילה: אתם רואים משהו? אתם קונים. זה כל כך פשוט.
כמו שתיים כפול שתיים שווה חמש.
או שזה שש, בעצם?
בדקתי באינטרנט: ידעתם ששתיים כפול שתיים שווה ארבע? מוזר, חשבתי שהרבה יותר. בחיים לא הייתי מנחש את זה.
חכו, אני רוצה ולבדוק עוד פעם את התוצאה.
כן. בדקתי את זה עוד עשרים ושלושה פעמים וקיבלתי כל הזמן אותו דבר - ארבע. מעניין...
אולי אני אשמור במועדפים את האתר שאומר שזה תמיד ארבע. לפעמים זה יכול להיות לעזר לדעת דבר כזה. לפחות נרשמתי באתר זה לעדכונים. אתם יודעים, למקרה והתוצאה תשתנה.
אבל אני רוצה לבדוק עוד פעם אחת. רגע ...
אתם לא תאמינו, אבל בלבנון גם כן מאמינים כי שתיים כפול שתיים זה ארבע. טוב, לפחות הם מסכימים איתנו על משהו.
נתקלתי במשהו מדהים: אם אתם מוסיפים שתיים לעוד שתיים, אתם תקבלו גם כן ארבע. האם זה באמת מספר הקסם? תכפילו שני המספרים או תחברו אותם ותמיד תקבלו ארבע.
הבה ננסה עוד פעולת החיבור. אבל הפעם ללא שום שניים.
הייתם מאמינים? כמעט נפלתי מהכיסא. מזל שאני שוכב במיטה שלי.
לקחתי אחד, הוספתי שלוש, ו-... לא, רגע. נסו לנחש. נו באמת, אתם רוצים רמז?
ובכן, יצא אותו מספר הקסם– ארבע.
וואו.
כמו מספר של גפיים אצלי. או כמות העיניים אצלי ואצלכם יחד.
איזה מספר נפלא! אני צריך להתחיל לקנות ארבעה מכל דבר, במקום שניים שעשיתי עד היום.
***
אבל איפה הייתי?
אה, כן. אגודת הצרכנים הטובים. אני אחד מהם.
אני הולך לסופרמרקט עם הטלפון שלי תמיד פתוח. כאשר אני נמצא בקרבת הלחמים, אני מחכה שפרסומת של הלחם תשודר בכדי שאוכל לבחור את הסוג הנכון.
כך גם אני עושה עם חלב.
הבעיה היא שיש כמה פרסומות באמצע. כך קרה, למשל, שקניתי 12 קופסאות של טמפונים.
בתור גבר, אני לא אמור לדעת מה המידה הנכונה, ולכן לקחתי את כל מה שהיה. ואחרי הקניה הייתי צריך לחפש איפה להשתמש בהם.
בשבוע שעבר הכנסתי אותם לתוך החור באמבטיה—לעצור מים שברחו דרכו. אולם, לאחר חצי שעה של מילוי המים באמבטיה, היא הייתה עדיין ריקה. לכן החלטתי להשתמש בפקק רגיל, שמחובר בשרשרת לאמבטיה. בשביל זה הייתי צריך להוציא את כל החומר שדחפתי לתוך החור. זה לא הלך בצורה קלה ונאלצתי לחתוך את טמפונים לארבעה-עשרה חלקים ולהוציא עם דליים, אבל בסופו של דבר, הצלחתי.
החלטתי שאני לא צריך יותר את כל הטמפונים המשומשים האלו והשלכתי אותם לפח זבל על יד ביתי. במקרה, בסביבה עבר מזל רע בדמות מכונית של עובדי תברואה—הם חיפשו מקום של סתימה בביוב העירוני. המזל הרע עלה על פח הזבל והפך אותו. הטמפונים, שמחים להזדמנות כזו, התגלגלו החוצה והמשיכו להתקדם לאט לאורך הרחוב, משאירים מאחוריהם שובל של מים, עד שהגיעו לתא הביוב היחידי שעובדי התברואה שכחו לסגור. בלי לחשוב הרבה, הטמפונים קפצו לתוך התא הפתוח...
בעירייה ניסו לומר שאני אחראי לסירחון בכל העיר שנגרם בשל סתימות בעשרות תאי ביוב, אך עורך הדין שלי—שגם אותו מצאתי דרך הפרסומת בין דלפק לחמים לדלפק החלב—הצליח להוכיח שהמכונית של העירייה בעצם האשמה האמתית. על סמך זה, בעירייה קיבלו החלטה מבצעית והשביתו לצמיתות את המכונית הזו בכדי שלא יקרה משהו דומה עוד פעם.
***
היום, כשהייתי בין פרסומות ללחם ולחלב, שידרו "הכי טוב לילדך Huggies" כמובן, ישר רצתי וקניתי.
מה יש לחשוב? האנשים שהכינו את הפרסומת אומרים שזה טוב עבור ילדי. ואני מאמין להם. הם הרי בדקו והשוו ו מה שמעניין אותם, זה טובת ילדי. מה, לא?
בבית, נזכרתי שאני עדיין רווק. אבל לא נורא. מחר אתחיל לחפש אימא בשביל הילד שיהיה לי.
חבל שאינני יכול לחסוך זמן ופשוט לקנות אחת.
או שאולי אני כן יכול? 
