|
מעולם, מקדמת דנא של הבדחנים לא נשמעו כמעט בדיחות על אחינו הס"ט הספניולים, חוץ אולי מבדיחה עתיקה עם זקן שמישהו סיפר אותה ומיד הלך לעולמו. מה שנקרא שאקה קון ברבה (בדיחה עם זקן) והייתה גם שאקה קון מוסטצ'יקס (בדיחה עם שפם) אבל בעל השפם סיפר אותה לחירשים אלימים והם לא ידעו לקרוא את מוצא שפתיו ולכן לא צחקו והוא נתייאש והלך לו.
אבל הדבר הניתן לאמור הוא כי כן אפשר לצחוק על הספניולים כי יש להם כבוד (הונור) וחלק מהם אוהבים להתווכח וכן- גם גירשו אותם מספרד וכן – יש את יהורם גאון ששר "לוס בילביליקוס קאנטן" ועליו צחק פעם אחת ההוא עודד מנשה. אבל בקטנה.
במשך שנים על גבי שנים דאג נדבן אלמוני כי שמם הטוב של הספניולים יישמר וכי לא יתבדחו על חשבונם. היה זה אדם פשוט ליאון קלדרון, שלאחר שיצא לפנסיה הקדיש כספו למטרת שמירת שמם הטוב של אחיו הספרדים ובכל פעם ששמע על כוונת סטנד אפיסט לדפוק בדיחה על חשבון הספניולים מיד היה מתקשר אליו ומציע לו תבין ותקילין שיעתיק את בדיחתו לעדות אחרות. וכך קנו להם בני הס"ט חסינות על פני אחיהם הפרסים, התימנים והמרוקאים ואחיותיהן הפולניות. עד שיום אחד הלך אותו נדבן אלמוני איש חסד לעולמו. ולא נודע כי בא אל קרבו ולא נותר אפילו מטבע אחד בדירתו שביפו כי אם נתן לסטנדאפיסטים את הכול. והבן שלו מושיקו לא ידע מה לעשות וגנח מדם ליבו ואמר: "אלליי, אלליי, דיו אל מונדו, מי יגן עכשיו עלינו..."
והנה עזרי פתחי הפוחח מיודענו היה סטנדאפיסט בחסד בייחוד לאחר שהמציא את מכשיר המצחיקייקר שידע לומר לו איזו בדיחה מצחיקה או לא, כפי שנאמר: "השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין"
ויום אחד ישב בחמסן וחיבר מספר בדיחות והטור הלך והצטמצם ועשה החשבון ואמר: הנה צחקתי על התימנים בלי סוף, על הפרסים הקמסנים, על הפולניות ובעליהן הפולנים, על התוניסאים ועל המרוקאים ועל הייקים ועל הבלונדיניות, אז מה עוד נשאר..." והוא לקח הגלובוס המחורר שהיה בפינת המחסן והביט בו והעביר אצבעו עד שהגיע לספרד ומשם מתח קו והגיע עד לבלקנים.
"אהווהההה" צרח "עדיין לא סיפרו בדיחות על הספרדים הלאדינוס..."
ומיד התקשר לחברו שלמד אצל ההוא הס"ט רבי משה בואנו וקבע עימו לחבר מספר בדיחות: "היה לכם חמש מאות שנה להמציא בדיחות, למה התמהמהתם?" שאל אותו.
"חמש מאות שנה לך תזכור את הסיבה..." ענה הקול מצדו השני של הקו, "המציאו בדיחות. אבל שכחו, מה לעשות..."
"אז אני אמציא חדשות..." הכריז עזרי.
והנה מושיקו בן בסט בנו של הנדבן הלך ברחובה של עיר וראה הודעה על מופע סטנד אפ של עזרי ובתחתית ראה: "תכנית בדיחות חדשה על ספניולים דוברי הלאדינו."
"אוייייי – ידעתי שזה יגיע!" מירר בבכי. אבל אז נזכר במישהו שהיה הסנדק שלו בברית מילה, אחד שנתגלגל במחילות העתים למוסדות השלטון וחוקק שם ביד רמה. הוא ניגש לטלפון הציבורי, התקשר אליו וסיפר לו את כל הסיפור:
"בהאאאא... לא יאומן! פוגעים לנו בכבוד הלאומי. בדיני נפשות עסקינן!" שמע את תגובתו והלה הוסיף ואמר "תגיד מתי זה יקרה ואני יבוא..."
ומושיקו קנה כרטיס למופע הסטנד אפ ועזרי המדושן עונג החל לספר בדיחות:
"איך אומרים דמוקרטיה מקולקלת בלאדינו? –דמיקולוקרטיה"
"איך אומרים יושבת ראש אופוזיציה בלאדינו – צ'יפיצ'ולה"
"מה משותף לעימנואל ולמלכות ספרד. – בשניהם מגרשים את היהודים הספרדים."
"איך קוראים בלאדינו ל"גזלן" של צומת לטרון? – לאדרון."
"איזו שפה המציאו התימנים והספניולים של יהוד? – תימנדינו..."
"די, די! זה עולה על העצבים!" עלה מושיקו קלדרון על הבמה "מספיק לצחוק עלינו, מספיק גירשו אותנו פעם אחת מספרד!"
"גירשו אותנו מספרדדדדד..." גיחך עזרי "ואני מגרש אותך מן הבמה..." כך לקול צחוקו של הקהל.
"ואני מצפצף עליך, פוסטמה."
"אז קפוץ למזנון וחפש אותי שם ואם לא תמצא אותי אז תביא לי סנדוויץ עם סלמי ופוסטמה..."
"אממממ גיחי גיחי... שאקה קון ברבה..." לעג מושיקו
"יש לי עוד משימה- קח דפי זהב תגיע לאות ש' וחפש שאקה קון ברבה...."
"גורסוס (מנובל)" סינן מושיקו בזעם
"תלמד, אני ג'חש לא גור של סוס. כבר שנים שאני ג'חש השם ישמור.. מר שאקה קון ברבה..."
והנה סיים את המילה ברבה הופיע על הבמה חבר כנסת אחד עם ברבה (זקן):
"אני מבקש להפסיק את ההופעה המבישה הזו, את מושב הליצים הזה, אני אעביר הצעת חוק שאסור לצחוק על עדות! אתה תשב חמש שנים בפנים, כל בדיחה חמש שנים, תתבדח- תשלם"
"רגע... ואם אני אספר בדיחות בכלא אני אשב בצינוק? או יקצרו לי לשליש?"
גל צחוק שיסע את דבריו, עזרי היה נרגש מתגובת הקהל:
"אני מודה לכם חבר הכנסת ומר שקה קון ברבה על ההופעה הכי טובה שהייתה לי בחיים!"
|
