נאום תודה לרב חובל תורכי

עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן.
הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה, חֵי שָׁמַיִם!
נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן.
עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.

אַלְמוֹנִית, קַפִּיטָן, הִיא הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת,
וּבַלּוֹיְדִים אֵינָהּ מְפֻרְסֶמֶת.
אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת,
בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת.

אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד-לֵיל יַעֲטֹף,
אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.
הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף
הֵם שוברים את המצור לעת סגר

לְחַיֵּי זֶה הַלַּיְלָה הַקַּר וְאֵיתָן!
לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטָן!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ.

וּלְחַיֵּי בַּחוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפִּקּוּד
וּבָאֹפֶל כִּוְּנוּ אֶת הַשַּׁיִט,
לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד,
בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד.

גַּם בָּהֶם יְסֻפַּר עוֹד סִפּוּר מְסֻיָּם,
כִּי רוֹאִים גַּלֵּי-יָם וְרָקִיעַ
אֵיךְ עוֹמְדִים הֵם בִּקרב-טְרָפַלְגָּר שֶׁל הָעָם
עַל סְפִינָה בּוֹדְדָה – שֶׁתַּבְקִיעַ!

עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן.
הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית, חֵי שָׁמַיִם!
נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן.
עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.

יוֹם יָבוֹא – וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל פֻּנְדָּק
תֵּשֵׁב, סָב, עַל בַּקְבּוּק שֶׁל קִיאַנְטִי.
וּתְחַיֵּךְ וְתִירַק חֲתִיכָה שֶׁל טַבָּק
וְתֹאמַר – כֵּן, חֶבְרַיָּה, זָקַנְתִּי.

כֵּן, רָאִיתִי רַבּוֹת בָּעוֹלָם הֶעָגֹל,
אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד, חֵי  אותו סַנְטָה

אֵיךְ נִרְטַבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל,
אוֹתוֹ לַיְלָה  בדרך לעזה

וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים.
כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם!
וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים
שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ לַיְלָה בַּמַּיִם.

אָז תִּצְחַק: לֹא עָזְרוּ הסטילים

לֹא הִשְׁפִּיעַ הָרַדָּאר אֲפִלּוּ!
וּתְסַיֵּם אֶת פְּסוּקְךָ בִּקְלָלָה בתורכית
וְחוּצוֹת הַנָּמָל יַאֲפִילוּ.

כָּךְ יִהְיֶה! וְלָכֵן, אֶל מוּל רוּחַ אֵיתָן –
לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטָן!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!