"אז במה
אוכל לעזור לך?" שאלה אותי הבנקאית ששערה היה קצר צבוע באדום ובגדייה היו
לבנים כשבצד ימין בחולצתה נעוץ תג בשם "דורית" "שלום דורית, אני
רוצה לפתוח חשבון בבנק שלכם", דורית חייכה, אמרה לי ברוך הבא והביאה לי ערמה
של דפים שהתחלתי למלא.
לאחר שסיימתי היא בקשה ממני את ת.ז שלי והתחילה להקליד דברים במחשב, כשלפתע
פתאום היא פקחה את העיניים לרווחה כאילו רשום שמה משהו פלילי עלי, היא נעמדה לרגע
"תמתין שנייה בבקשה" היא אמרה והלכה לחדר של המנהלת שלה, לאחר כמה שניות
המנהל שלה בחור גבוה ושמנמן עם חולצה לבנה כשמעלייה ז'קט שחור ומכנס ג'ינס כהה
התקרב במהירות אליי, הסתכל עליי בעיניים בוחנות ואז הסתכל במחשב "סליחה"
אמרתי "אבל מה בדיוק קורה כאן?"ואז חייכתי במבוכה "ירון דההון?" שאל אותי התעודת זהות שלך היא
1234....?" כן" השבתי "בוא איתי בבקשה" הוא אמר "אבל למה?"
שאלתי "אל תדאג, זה לא משהו רע.. יש לי כמה שאלות אלייך" הוא אמר
"אבל מה עשיתי אם אפשר לשאול.. מה קרה?"
"זה לא בדיוק מה שעשית.. אני כבר אספר לך..בינתיים דורית תתקשרי למי
שצריך להתקשר"
"למי צריך להתקשר?, מה קורה כאן?" שאלתי והתחלתי להיבהל מעט
"בבקשה, מר ירון אין לך מה להיבהל" הוא בא ותפס לי את הכתף "פשוט
בו איתי, יש לי על כמה דברים לדבר איתך"
ואז נעמדתי ובאתי אחריו תוך כדי שהוא מחזיק בכתפי שאני חלילה לא אברח.
המשרד שלו היה ממוזג נורא, מכשיר של 'מי עדן' גדול היה מוצב בפינת ליד
השולחן השחור שלו שעליו צג שטוח של מחשב, "צמא?" שאל אותי "קח, שתה
מים קרים, חם היום" הוא אמר ומילא לי כוס "תשב, אל תעמוד" אז בלי יותר
מידי דיבורים התיישבתי בכיסא של ליד השולחן, הוא התיישב בכיסא המנהלים שהיה נראה
נוח למידי, ולא המשיך לבהות בי בעיניו השחורות והחודרות "אז שאני אבין... מה הביא
אותך אלינו היום ירון דההון?" הוא שאל "לא יודע, הגעתי לגיל שמנה עשרה
ורציתי לפתוח לי חשבון בנק חדש" "כן.. אבל למה דווקא היום?, למה דווקא
בבנק שלנו?" "לא יודע, חודש אני רוצה כבר לפתוח חשבון חדש,והיום הזה פשוט בא לי בטוב.. "
"אוקיי.. ושוב פעם, למה בבנק שלנו?" בציניות אמרתי "משהו
קרץ לי בבנק שלכם""אוקיי.. אני
מבין, אני מבין.. יאללה איזה קטע" הוא אמר וחייך "אתה יכול להגיד לי מה
קורה כאן?, מה אני לקוח המיליון שלכם ומגיע לי ישירות מליון שקל לחשבון?"
אמרתי וחייכתי, הוא צחק "משהו כזה" "אגב, מה השם שלך?" שאלתי
אותו "אהה כן, הוא הושיט את ידו ואמר "אני ר-פ-א-ל" כשהוא אמר את
שמו הרגשתי צמרמורת בכל גופי משומה ולחצתי לו את היד
כשלפתע הדלת מאחורי נפתחה, ורפאל נעמד "הנה הוא" הוא אמר והיה
נראה לחוץ טיפה, אני סובבתי את ראשי וראיתי שתי זקנים האחת הייתה סבתא ואחד סבא
"ירון..?" הסבתא שהייתה נורא מקמוטת עם שער לבן ובגדים שחורים עם תיק צד
שחור "כן...?" שאלתי, לרגע חשבתי שאולי הם חושבים שהם הולכים להאשים
אותי שגנבתי להם כסף "היא התקרבה אליי, הסתכלה לי בעיניים ושוב פעם עלתה בי
צמרמורת חזקה, היא הכניסה את ידה לתיק והוציאה ממנה תמונה, היא הושיטה לי אותה,
הסתכלתי בתמונה שבה ראו ילד נער עם שער שחור קצוץ שהיה נראה בערך בגיל 16, הוא היה
בתוך חדר לבן כשמאחוריו תמונה ענקית של שמש ירוקה "סליחה אבל אני לא
מזהה" אמרתי והחזרתי לה את התמונה "לא, לא.. תסתכל יותר חזק, אתה בטוח
מזהה אותו.. או אותך.." היא אמרה ואז שוב פעם צמרמורת עלתה בי, יאללה! זאת
הצמרמורת העשרים שלי היום!. "מה זאת אומרת?" שאלתי את הזקנה היא הוציאה
מתוך התיק דף שהיה מקופל לחצי "קח תקרא, הכל כתוב כאן"
לקחתי את הדף מידה והתחלתי לקרוא.
"לאבא, אמא,
לאחיי אחיותיי וחבריי הטובים,
כי נמאס לי מלהיות אני,
כי נמאס לי שכל הזמן מעירים לי,
כי נמאס לי לבזבז את הזמן על שטויות,
כי נמאס לי שאין לי אהבות,
כי נמאס לי שכל הזמן מתעסקים בשטויות,
והכי כי נמאס לי להיות בנאדם של אכזבות.
אבל בגיל 18, בתאריך 8,8,2011 אני אהיה בגלגול הבא שלי
יקראו לי ירון דההון, התעודת זהות שלי תיהיה 1234...
אני אהיה בסניף של בנק ה'כספמי' (שעדיין לא נפתח) שנמצא אצלנו במרכז
אני אספר לכם משהו שלא יכולתי לספר לכם בגלגול הזה שלי
כשהייתי בגוף הזה.
תמיד אוהב מאיר."
כן, שוב פעם צמרמורת, "נו....?" אמרה האישה הזקנה
"נו מה?" שאלתי אותה
"מה רצית להגיד לנו מאיר?"
בחיי שלא היה לי מה להגיד להם אז אלתרתי
"אהה כן.. אני רצחתי את הכלב שלנו מייקל והחבאתי בו את האוצר
