|
איציק ושירלי היו ידידים טובים עוד מגן הילדים של פנינה. הם גרו בכפר ההררי אי שם. לאביו של איציק היה מפעל של ממתקים ואילו אמה של שירלי עבדה בחנות צעצועים. וכך איציק היה מביא לשירלי ממתקים והיא הייתה מביאה לו צעצועים וכך שיחקו עם ילדי השכונה.
יום אחד עזבו שירלי והוריה את הכפר ועברו לעיר הנמל הגדולה. הם הבטיחו לשני שישמרו על קשר באמצעות מכתבים ותמונות.
"אתה תזכור אותי?" שאלה שירלי
"בוודאי." ענה לה
"אפילו אם אני אהיה חולה ולא אוכל לקום מהמיטה?" אמרה
"אני נשבע, בשביל חברים אני אעלה אפילו על ההר הכי גבוה." אמר ולא ידע מה ניבא.
עברו כמה שנים ואיציק כבר היה בכיתה ו'. יום אחד קיבל מעטפה משירלי, הוא פתח אותה והייתה בה רק תמונה של שירלי, העיניים שלה היו עצובות ושקועות בתוך חוריהן. מאחורי התמונה היו כתובות כמה מילים בכתב יד רועד:
"בוא לבקר, אני חולה- שירלי"
איציק דאג, הוא לקח את הרכבת הראשונה לעיר הנמל בכדי לראות את שירלי. כשהגיע לתחנת הרכבת של עיר הנמל לקח מונית שעלתה עד לבית שבו גרה שירלי. הוא נכנס בסערה אל חדרה שם ראה אותה שוכבת במיטה חולה ומבלי יכולת לדבר. הרופא עמד שם וכשאיציק שאל אותו מה המצב ענה הרופא:
"המצב אינו טוב ואין מה לעשות!"
"אתה בטוח שאין מה לעשות, אולי יש משהו שכן אפשר לעשות?" דרש איציק.
"אין מה לעשות!" חזר הרופא על תשובתו "היא חולה מאוד."
כחמש פעמים חזר איציק על שאלתו האם יש מה לעשות. בפעם החמישית לקח אותו הרופא מחוץ לחדרה של שירלי ואמר:
"תשמע, בכל זאת יש משהו שאפשר לעשות למענה, אבל זה מסוכן מאוד להגיע לשם..."
"במה מדובר?" דרש איציק לדעת.
הרופא הביט אנה ואנה בכדי לראות אם אין אף אחד ששומע: "בצפון הארץ יש יער גדול ואחריו הר גבוה בשם הר חמוצי. בראש ההר עומד עץ תפוחים מופלא, כל תפוח בו יכול לרפא את המחלה של שירלי."
"נו, אז אני ארוץ לשם עוד עכשיו." קרא איציק.
"לא כל כך מהר... על עץ התפוחים שומר הזאב. זה התפקיד שלו. אם הוא יתפוס מי שנוגע בעץ הוא יטרוף אותו!"
"בכל זאת אני הולך לשם!" קרא איציק.
"אני מזהיר אותך." קרא הרופא
"רק תגיד דבר אחד. "אמר איציק שהתכונן לצאת לדרך: "למה קוראים להר הזה חמוצי?"
"כי תפוחי העץ שגדלים שם הם חמוצים..." מילמל הרופא.
הוא נסע ברכבת עד לעיירה קטנה ומשם הלך ברגל יום שלם עד שמרחוק ראה את היער ומאחוריו נישא הר חמוצי. הלילה התקרב והוא חיפש מקום לישון. פתאום ראה בקתה נטושה חסרת חלונות ולה דלת עם בריח. הוא דפק בדלת אך לא הייתה תשובה. הוא נכנס וראה שאף אחד לא גר בה. לקח מעט קש וריפד לעצמו מזרון ושם ישן.
בבוקר עלה איציק אל מרומי ההר הגבוה, כשהגיע לראשו הבחין בעץ התפוחים ואת הזאב שנח למרגלותיו. בכל אופן, איציק היה פיקח וזחל עד שהיה קרוב מספיק לעץ. הוא נטל אבן וזרק אותה הרחק.
הזאב ששמע את נפילת האבן רץ אל המקום על מנת לבדוק מה הסיבה.
איציק ניצל את ההזדמנות. רץ אל העץ שבכלל לא היה גבוה, קטף את התפוח הראשון ומיד רץ במורד ההר, אל היער.
אחרי כמה מטרים ראה כי הזאב שבינתיים גילה את התעלול רודף אחריו בזעם רב.
איציק רץ ורץ ורץ
והזאב אחריו והוא נוהם וחושף את שיניו
תוך מספר רגעים הגיע איציק אל היער ורץ ורץ, והזאב אחריו.
הגיע איציק לבקתה ובמוחו עלה רעיון מבריק.
הוא פתח את הדלת והשאיר אותה פתוחה. הסתתר מאחורי הבקתה.
הזאב חשב שאיציק נכנס לבקתה והוא נכנס אליה.
איציק ניצל את ההזדמנות וסגר את הדלת על הזאב כשהוא נועל אותה מבחוץ ומיד רץ אל העיירה הקרובה.
הגיע איציק אל מיטתה של שירלי האכיל אותה בתפוח ומיד קמה ממיטתה כשהיא בריאה ואמרה:
"לא ייאמן, איציק זה אתה!"
"בזכות האומץ של איציק הבראת!, קרא הרופא שהוזעק למקום, "איציק הגיבור עשה את הדרך הארוכה, עבר את היער, עלה אל ההר, קטף את התפוח, התגבר על הזאב הרע והכול בשביל שתהיי בריאה."
"מה לא עושים בשביל חברים." חייך איציק.
| 
