הדרכים (הלא כל כך) ידועות.

אינני יודע דבר מה חדש שיכול לחדש לכם האנשים הקוראים את מילותיי המפותלות על חייכם הבורגנים או הנורא פתוחים לדברים חדשים, הנני יודע זאת כי איני מחדש לי דבר בכל יום שעובר בנסיעות באוטובוס בדרך ובחזרה לבסיס וממנו,  מידי פעם עוברות בראש מחשבות פילוסופיות בשווי חצי שקל שגורמות לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, ואז הן נשכחות וכמו מים שמתחמים דוהות לאוויר.

"מה יהיה הלאה?" אתה שואל את עצמך ואתה מכניס את ידך לכיס ונוגע בארנק השחור שלך, אתה מוציא אותו, פותח את הכיס שבו אמורות להיות המטבעות וחוץ מאיזה אגורה מבצבצת שום דבר לא נגלה אלייך, ואז אתה חושב על האם ככה זה אמור להיות?, אתה תהיה עני כל ימי חייך?.

אנשים כמוני ששטרות של מאתיים שקל אינם תחליף לנייר הטואלט כשאתה מסיים השירותים כל הזמן אומרים שכסף הוא אינו הדבר שבאמת חשוב להם בחייהם, נכון, לא באמת הכי חשוב, אבל הוא האמצעי הכי בטוח להנאות וביטחון שאנחנו, בני האדם המצאנו במשך אלפי הדורות שפקדו אותנו. אז אני סוגר את הארנק השחור ומכניס אותו לכיסי הירוק של המדים שלי.

המחשבות נוסעות יחד איתי ויחד עם נוסעיהם שסובבים אותי שגם הם כנראה טרודים כי גם הם נוסעים לשומקום ויחזרו ממנו יותר מאוחר לבית. יש לי חברה שאני אוהב, והאהבה שלי כלפיה זה הדבר היחד שאני לא ספק כלפיו בכל החיים הסקפטיים שלי, אני אוהב לעשות לעצמי בלגן בין שורת המחשבות שמתבלבלת בין שורות המחשבות של אנשים אחרים, או שיותר נכון בעבר אהבתי לבלגן, עכשיו אני מחפש מי שיעזור לי לסדר את הכל, לפי תכנים, צבעים, גדלים ותחושות, אז השאלתי מישהי כזאת מחיים של הרבה אנשים אחרים שגם אוהבים אותה שעוזרת לי להרים ארגזים בתוך התת- מודע שלי ומידי פעם גם לוקחת הפסקה בשביל הארגזים שלה.

לדעתי אין כזה דבר הפסקות בחיים, גם הפסקה היא חלק מהמשך של משהו רגוע שאנחנו רוצים להתרגל אליו, אני רואה הרבה אנשים שמבוגרים ממני בשלושה עשורים לפחות, ודווקא בעשור שלדעתי שהם אמורים לקחת את "ההפסקה" הזאת של החיים, את ההפסקה הזאת של המנוחה שניתנת בעיקר בטירונות שפתאום מבינים כמה העשר השניות של לשבת וסתם לחשוב על חוף של ים היא ההפסקה שאנחנו הכי רוצים לממש אך כנראה ולא ניתנת, בגלל בררת המחדל שניתנת "שהמערכת"(שהיא בעצם אנחנו) קבעה לנו ובמקום לשכב על החוף וסתם לתת למחשבות להתרסק יחד עם הגלים אנחנו בריצה מטורפת בהליכון בחדר הכושר, רצים הכי מהר ולא מגיעים לשום מקום.

אינני יודע שום דבר חדש שיכול להרטיב לכם את הפנים במים חיים,

הכל רק תחושות שכולנו מרגישים, וכולנו הם אני, את ואתה שחולקים בעת ובעונה אחת

אותה משבצת גדולה-  אך כל כך קטנה של חיים.