שחור תלתלים
לאחר שהחליקה בגיגית האמבט במים החמים , גופה עוטה בסבון השמן, וספוג הרחצה אותו הלבישה על ידה ככפפה,מחליקה, מעבירה, תוך שהיא בוחנת כל חלקה בגופה, מחשבותיה הפליגו הרחק, אל הפגישה שעתידה להיות בעוד לא מעט שעות עם עזרא, בחיר ליבה, שאותו כל כך כל כך אהבה.
בקערת המים שליד האמבט נותרו מספיק מים כדי להסיר מעליה את שאריות הסבון בעודה עומדת בתוך הגיגית. היא שטפה את גופה , נותנת למים להחליק מגובה כתפיה אל אורך גיבה כמפל מים זורמים על צלע ההר. לאחר מכן עטפה את גופה במגבת גדולה, והתיישבה על השרפרף שבנה אביה הנגר.
בעודה סורקת את שערותיה השחורות , יכולה היתה לחוש את ידיו העדינות של עזרא שוזרות את אצבעותיו בתלתליה, כשהוא מביט בה במבטו האוהב. כמה רצתה כבר להיות אתו.
מזה מספר שבועות שלא התראו, היה עליה לסיים את בחינות מחצית השנה לשנה הראשונה ללימודיה בביה"ס לאחיות שבתל אביב, ורק היום הגיעה לירושלים, וכבר מצאה את עצמה עוברת בביתו של עזרא, ומבקרת את אימו קאדן, בדירתם שברחוב דוד ילין .
היא שמחה לפגוש אותה, וקדאן בקשה ממנה להיכנס, ולשתות עימה תה חם. דירתם היתה צנועה ביותר, דירת חדר גדול שבפינתו עמדה מיטתה של הגב' קאדן וממול ספת השינה של עזרא. היתה זאת מיטה שנבנתה מארגזים הפוכים כבסיס, ועליה הונח מזרון קש, ומעליו הוצעה מיטתו.
בפינת החדר עמדה הג'ארה, כד גדול מחרס חוס בוהק, עם מים לשתיה, אותו היו ממלאים מהבאר שבחצר ה"כולל" שבמפלס העליון, ארון בגדים בעל פיתוחים מרהיבים אותו הביאה קאדן מתורכיה, פיתוחי אשכולות ענבים
ועלים משתרגים, מעטרים את דלתותיו. שולחן כבד, שימש אותם לפינת האוכל ובמשך היום היה משמש את קאדן כשולחן העבודה לעבודת התפירה , עליו גזרה את הגזרות לבגדים שתפרה לנשות ירושלים המכובדות.
כשרבקה נכנסה לבקרה, אהבה להציץ בחוברות האופנה שהיו מונחות על השולחן, מדמיינת לעצמה את גופה עוטה בגזרת חצאית מהודרת דוגמת שאנל שהובאה מפאריס של אותם הימים.
קאדן התעניינה ללימודיה , בעת שהכינה את התה בעודה מביאה עוגיות מלוחות, ביסקוצ'יקוס, מהמזווה שבאחורי החדר, המשמש כמטבח.
היא ספרה לה כי עכשיו היא נהנית מחופשה של שבוע ימים, והיא שמחה לחזור למשפחתה, ולירושלים, לחברותיה, שושנה ואסתר.
בערב , לכשיחזור עזרא מעבודתו בשלישות הצבאית, במחלקת התשלומים שבשנלר, יפגשו. קאדן הביטה בה וראתה את פניה של רבקה שהוארו בדברה על בנה, וחשבה לעצמה, מה יקרה לאהבתם של בנה ורבקה, והאם אכן זהו גורלם? גורלו?
רבקה היתה בת למשפחה של ספרדים מאצולת ספרד, מטרגונה שליד ברצלונה, אביה נגר, שמכלכל את משפחתו בכבוד, אך בכל זאת מה יהיה עתידם? ואולי טוב היה אם היה עזרא מוצא לעצמו אשה אמריקאית כפי שקרה לחברו.
משסיימה רבקה לשתות את התה, נפרדו השתיים לשלום. קאדן עלתה במדרגות אל מפתן הבית, ובמדרכת הרחוב נפרדה מרבקה לשלום.
רבקה קיוותה מאוד שיחסיה עם קאדן, ישתפרו ויתהדקו. תמיד חשה כי קאדן חוששת ממנה, כאילו היא לוקחת ממנה את בנה אהובה, מקור בטחונה ומשענתה. היא חשבה על כך שעליה לקבל אותה על רגשותיה, בהבנה ובכבוד, על חייה הקשים שעברה כאלמנה , עת הגיעה לארץ וגידלה את עזרה לבד.עם הזמן קיוותה שהחשש יתמתן, והכל יסתדר.
ועכשיו , היא עומדת להיפגש עמו.
משסיימה את רחצתה, לבשה את חצאית הג'רסי האפורה שלה, חולצה בצבע קרם, מלמלה בצווארונה, כפתוריה ככדורי בד רכים, משווים לה רוך. את צעיף הצמר שקיבלה מעזרא בתחילת החורף עת יצאה ללימודיה, כרכה על צווארה, ולגופה התעטפה במעיל הצמר המשובץ. היה קר בחוץ ולכן גרבה את גרבי הניילון שלרגליה את גרבי הלבן המקופלות לנעלי העקב השחורות. כשהביטה אל עצמה במראה שבסלון , בדלת הפנימית של ארון הבגדים, העלתה חיוך של שביעות רצון .
היא היתה כולה עוטה רוך ויופי , ושחור תלתליה גולש לכתפיה, ממתינה לפגישה הקרבה.
©
