היורה - הגשם בלי החיפזון.

היורה ירה את תחילת המשחק המלנכולי,

הכעסים השתלטו על כולם

ואני במקום להפעיל שריר נלחצתי וברחתי

וחשבתי על עזרה שתביא איתה גאולה גדולה

בתחילה חששתי שמא לא אמצא שום יד

שבעזרתה אצליח לקום מהרצפה שעליה נפלתי

אך עד מהרה הבנתי שהענף הבולט שיוצא מין העץ

הוא הישועה שלי, אז  אחזתי בו חזק וקמתי

וכשנתתי בו אימון אט אט נפלתי, "לא הבנתי איך זה קרה"

חשבתי כשזחלתי לאיזו מעורה שחורה שבה נרדמתי

וכל הזמן היורה המשיך לרות המשיך לדפוק.

אחרי שברחתי לשינה העמוקה התעוררתי בתוך

המעורה השחורה ודמיינתי בה מיטה, מטבח,

ואיזו אישה עם תלתלים ושמלה אדומה

שאצלה ארחרח לי בעת בדידות.

אז קמתי ונשכבתי על המיטה כשבידי צלחת עם

אוכל שזה עתה הכנתי במבטח, ושכבתי במיטה ליד

האישה שאליי חייכה ונשמה ונשפה את כל

בדידותי והפכה אותה לבדידותה

ועשתה איתה אהבה, אך כשהיא פקחה את פייה

בשביל לשמוח את עצבה שמעתי מפייה את

דפיקות היורה ששטף אותה איתו וגם את כל התקווה

יצאתי מין המערה, איני יודע איך אני נראה וכמה זמן

חלף, אבל היורה המשיך לרות וזה גרם לשערותיי

להיות נפולות קרות וכבדות, אז נסתי להפעיל הפעם שריר

כי כבר אין לי כבר לאין לברוח, אפילו הדמיון שהיה ביתי השני

לא נתן לי מקום בטוח.

אז קבצתי אגרופיי, נשכתי שפתותיי, עצמתי עיניי

ובכל כוחותיי את שרירי אמצי עד בכדי די.

הוא לא היה גדול במיוחד אך גם אינו היה פרייר

ואת אייתנו פיזר בכל עבר.

היורה לרגע כבר לא הפריע וכך גם איני חשבתי

פחד מפני כולם צעקתי לרגע, הפתעתי את כולם.

אך לרגע חזר אליי דמיוני, ואז ראיתי אותך ואת חיוך

השובר את רוחם של חרדותיי.

שרירי נפלו, רגלי קפאו ואני נשאבתי לתוך תוכי

כשבי דמותך חקוקה בתעודותיי.

והיורה ירה, והוא ימשיך לקטול אנשים

כמוני כמוך כשבהם עולם הדמיון

לא מפסיק לשתוף.