השליח,(סיפור אמיתי,2004,איך הפסקתי לעשן)

חברים,ידידים,וסתם מכרים שואלים בפליאה, איך זה מוטי ? אתה? מעשן מקצוען שתמיד רואים אותך עם

סיגריה נעוצה בפה,אתה הפסקת?
ןבכן לכולם,בהרבה סבלנות, אני מספר את הסיפור הבא :
כששכבתי מחוסר הכרה לא יודע כמה זמן, אחרי התקף הלב,נגלו לי מראות משונים,צבעים עזים שנעים

בכל מיני צורות משונות,ולא חשתי כל קשר למציאות האמיתית ולכל התכונה שרחשה סביב כמה ימים

בחדר טיפול נמרץ,
לפתע ,הכל נעמד ,השתתק והחריש,זהו,חשבתי בראשי,פה גמרת מוטי,וכעת אתה בדרך להחזיר ציוד,ממש

כמו שהיית מלגלג על אחרים,משום מה לא חשתי צער על עצמי,רק על אלה שעזבתי ככה פתאום,אני באפילה

מוחלטת ,מבחין בדמות ,לא מזוהה,שמתקרבת ונעמדת מולי, שלום,אומרת הדמות,אני השליח, יפה, אני

עונה לו ,אבל לא הזמנתי כלום , הוא מתעלם מהתחכמות וממשיך: לא באתי לתת, רק לקחת , את מה לקחת

? אני מיתמם ,למרות האפילה אני מרגיש שהדמות הלא מזוהה מגחכת,נו באמת מוטי, בחור חכם כמוך?

הנה לך כמה רמזים,והוא מרים לפתע מאחוריו שק גדול ובהנף שופך עלי את תוכנו,בשק היו אין ספור,

אלפים של בדלי סיגריות עדיין בוערות ואני מרגיש את צריבתן בכאב על פני גופי,תוך כדי כך השליח אומר,

זה רק מהשנתיים הראשונות,והוא מרים עוד שק,גדול מקודמו,ושוב שופך,עוצמת העקצוצים עולה,ואני

צועק לו בסדר הבנתי אותך,רגע,הוא אומר לי,זה מה שראית היה מה שלא עישנת,עכשיו נבדוק מה שכן

עישנת,והוא שולח זוג ידיים ארוכות ממש לתוך חזי ואני מרגיש בכאב איך אצבעותיו מפשפשות והוא מוציא

משם מלוא החופן זפת,זפת שחור ומגעיל,והוא מפזר אותו על פני ,יחד עם בדלי הסיגריות הבוערות, הכאב

והצחנה איומים,ואני מתייסר בשאלה מה לעזאזל גרמתי לעצמי כל השנים? נו,הוא שואל אותי בלעג,מה יש

לך להגיד? מבלי להרגיש אני מזיל דמעה ומבקש מהשליח עוד צ'אנס,(סיפרו לי אחר כך שראו אותי מזיל

דמעות ,עדיין בזמן החוסר הכרה), הוא מתחיל לצחוק ,צחוק מפחיד ,מקפיא דם,ועם זאת קול הצחוק הלך

והתרחק, ומרחוק כמעט ולא נשמע  כשקרא : תקבל את הצ'אנס שלך בחור נחמד, אקפוץ לביקור פעם

אחרת.
חזרתי לחיים לא יודע כמה ומתי אחרי כן, אבל זה יושב לי בראש,וכל פעם שאני רואה מישהו מעשן,אני

מדמה את פרצופו לזה של השליח.

חג שמח

מוטי אשכנזי