רעש כחול

תמיד מתחת להריסות השחורות והחנוקות נמצא את

הרגעים המסנוורים והרעננים שנשארו בחיים.

עיינה התכולות של המפלצת שרצחה עשרים אנשים תעתעו בנשמתי מהרגע שפגשתי אותה, היא הייתה ענקית שחורה עם עיוותים על הפנים, ריחה היה ריח של ביצה וקולה היה מצמרמר, היא הייתה רוצחת בשיטתיות, היא רצחה כבר עשרים אנשים בערך, ואז כבר שלא ידעו מה לעשות אנשי הכפר הם פדו את החסכונות שלהם ושילמו בשביל שאני אשמיד אותה, אז הגעתי לכפר ההררי הזה שהיה נמצא דרומית לממלכה שלי, הראו לי את מערת המפלצת, ואני ירון, האביר הכי אציל בממלכה אחזתי חזק בחרב שלי ונכנסתי למערה,ריח ביצה מצחין עטף את כל המערה שהייתה חשוכה לחלוטין, הדלקתי לפיד והמשכתי ללכת בעקבות הריר הירוק שהיה שרוע על אדמת המערה, כשלפתע אני שומה קול צעקה שהרעידה את המערה, המשכתי ללכת בעקבות הריר והריח שיותר ויותר התחזקו והתבלטו עד שראיתי משהו ענק יושב על סלע כשגבו אליי, אני הוצאתי את החרב מנרתיק שלה והתקרבתי לאט לאט, לפתע המפלצת הרימה ידיים ושאגה ואני שהייתי מספר מטרים ממנה קפאתי במקום, ואז בלעתי רוק החזקתי חזק את הביצים והמשכתי להתקרב אליה עד שהייתי ממש מאחוריה, הנפתי את החרב שלי לאוויר בשתי ידיי ובמכה אחת הורדתי אותה על ראשה אך בשנייה שעשיתי את זה ידה התרומם למעלה ותפס לי את החרב באוויר, אני הייתי בהלם, גב המפלצת עדיין היה אליי אך זה לא מנע ממנה לתפוס את החרב כאילו ראתה אותי בעיניה, לפתע ראשה הסתובב אליי ואז, ואז כאילו לא היה אכפת לי מכלום זה לא שהיא הייתה יפה, ההפך הגמור אפילו, פנייה היו חיוורות לחלוטין עם עיוותים מוזרים, עורה היה מצולק, פייה הנה ענק ושיינה היו צהובות וריח מסריח יצא לה מהפה, שערה היה קוצני והיה מפוזר לכל הכיוונים,אבל.. היו אלה עיינה שהפנטו אותי פתאום וזה היה מוזר!, (אני אביר ששום דבר משפיע עליו -, לנו האבירים עושים קורסים נגד הפנוט מפלצות, לחש רע של מכשפות ומבגד שהוא לא באמת 100% כותנה)  

כל מה שראיתי כשהבטתי בעיינה הענקיות והכחולות היה

קול רחש גלים שקט המתנפץ במזח

צעקה של ילדה אבודה

וקול של מישהו אהוב שנאבד בזמן.

פשוט הפנוט. הורדתי את החרב ארצה כשעיניי לא נסות מענייה שרק אותם ראיתי בה והפצרתי בה שתמיד אהיה לצידה. בלי שום מילה, בלי שום מחשבה על זה שאני עושה טעות והולך נגד על מה שלמדתי והאמנתי בו עד כה, כאילו לקחתי את כל מה שהייתי וזרקתי לסל המחזור.

 רק כחול שהתערבב עם אדום ראיתי בחודשים האחרונים אחרי זה, שחכתי כבר למה באתי, ובכלל איך המפלצת נראת ,אני עושה דברים בלי מחשבה, פוגע לא פוגע בכל מה שמסביב,רק לא מסיר את מבטי ממנה, לא נותן לדבר לפגוע במה שראיתי שאף אחד אחר לא ראה והבין.

עד שיום אחד כשיצאנו אני והיא ליער לצוד משהו שישביע את רעבוננו הבלתי נסבל הלכתי לנהר בשביל לשתות, וכשהסתכלתי על השתקפותי וראיתי את השתקפותי לא הבנתי מי זה, ראיתי אדם עם טירוף ושקר בעיניים, כאילו מנסה להיאחז בשום דבר לא אמיתי באישיות שלו בשביל להחזיק את הקרבה שלו עם אהובתו למרות הכל, למרות כל האבל שהיא גורמת לו ולסביבה שלה.אז רגע לפני שחזרתי לשפיות שבי שלא אהבתי אותה בכלל הסרתי את מבטי מהשתקפות המים שלי והסתכלתי שנית על המפלצת, אך כשלפתע היא הייתה איננה, זאת אומרת שלא מצאתי אותה.התחלתי לחפש ביער, בנהר, בכל מקום, אך לא מצאתי אותה, אז החלטתי לצאת מהיער בשביל אולי לחפש אותה בעיר, אך גם לא מצאתי את היציאה מין היער שאליו המפלצת הובילה אותי, שחכתי את הדרך החוצה ואני האביר שהיה לפני המפלצת הפך הסתכל שנית במים וראה שהוא הפך לאיש חלוש כשעורו צמוד לעצמותיו, מת מרעב, מת לצאת מהיער, אבל יותר מכל מת לעינה של המפלצת שהייתה מזוויעה והרסנית שהיו בעצם שקר, אבל הם היו גם כל מה שחיפשתי וכל מה שכנראה לא אמצא לעולם.

 ואז כשבא הייאוש רפאל הגיח מעליי עם כנפיי המלאך שלו וזרק אותי לחלום אחרוגם שמעתי איזה רופא מדבר עם אמא שלי ואומר לה שלפי האלקטרודות שמחוברות לי למוחאני נמצא בעצמי במקום הכי רחוק.