יצירות אחרונות
מַרְגִּישָׁה נֶאֱהֶבֶת (0 תגובות)
אביה /שירים -31/07/2026 19:18
סיפורים מהגזוזטרה / סדרה מס' 2 // 2 / 3 / 4 / (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -31/07/2026 18:37
שוק וחישוק (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -31/07/2026 17:34
פריחת הדובדבן - פרק עשרים וארבעה (0 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -31/07/2026 14:17
וְהָיָה הָאָדָם לְמִלָּה (0 תגובות)
אלפי /שירים -31/07/2026 13:52
נקמת הכרוב (4 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -31/07/2026 11:37
ואין לדעת מתי יגיע הרגע (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -31/07/2026 06:39
חוֹפִים שֶׁל תִּקְוָה🌹🌹🌹 (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -31/07/2026 05:36
הַזְּכִייָּה בְּאַהֲבַת ה/ מאת: אהובה קליין (c) (4 תגובות)
אהובה קליין /שירים -31/07/2026 01:07
הודעות והגיגים
מלחמה קרההמלחמה הקרהנשיא אירן התחבט בשאלה עם מי לפתוח במלחמה. לפתע הטלפון שלו צלצל. "זה מנדל מת"א. אנחנו מכריזים עלייך מלחמה באופן רשמי!". "עד כמה גדול הצבא שלך?" שאל הנשיא האירני. "יש אותי, את בן דוד שלי מויישי, אבי גולדברג ועוד כמה חברים!". "בצבא שלי יש מיליון גברים", אמר הנשיא. "אני אתקשר שוב!" אמר מנדל. למחרת מנדל התקשר שוב. "המלחמה עדיין בתוקף. יש לנו עכשיו דחפור ואת הטרקטור של גולדברג". "יש לנו 16,000 טנקים, והצבא האירני מונה עכשיו 2 מיליון גברים", אמר הנשיא.
"אויי גוועלד", אמר מנדל. "אני אחזור אלייך". ביום שלמחרת התקשר מנדל ואמר: "אנחנו מבטלים את המלחמה". "למה???", שאל הנשיא. "ובכן", אמר מנדל, "היתה לנו שיחה קטנה, והגענו למסקנה שאין לנו דרך להאכיל 2 מיליון אסירים". תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |