זוּגָתִי

אֵי  מְּעוֹנָּה   שֶׁל הַצְבִיעוּת ?

דָּרַכְתִּי בַּעֲקֵבוֹת

וּבְלִבָּהּ שֶׁל מְצִיאוּת

צְבִיעוּת עוֹטָה קוּרֵי-שֵׁנָה

וּכְלָל לֹא מצוֹבָּעַת

לִיסוֹג מִמֶּנִּי מֵאֲנָה

הִיא מֶּסֶּך לַבָּה  בִּלְבָטַי

מָזְגָה שׁוֹקֶקֶת.

אָז לִחֲשׁוּ לָהּ חֲטָאֵי

אֵי  מְעוֹנָה שֶׁל הַבְּדִידוּת?

אָבְדוּ לִי עִקְבוֹתַי.

בְּזוּגָתִי אֹחַז ,הַבְּדוּת.

יְצִיר עֲווֹנוֹתַי.