פוסטים

מבוא לספר שסיימתי לכתב בימים אלה על חיי ומשפחתי

 
כמים לים ניגרים
ימינו כמים הניגרים,כנהר הזורם לאיטו לים הזיכרונות.בדרך נוספים לו חולות סחף ומרחיבים את ממדיו בכיוונים שונים וכל אדם זוכר את אותו העניין  מעט אחרת.הזמן שחלף,אופיו של הזוכר ומיבנהו  הנפשי,צובעים את אותו הזכרון בגוונים שונים.כשאני דולה צדפים ופנינים מגדות חיי,אני מביטה בקשים שבהם בחיבה.הכואבים האלה,הם שלימדו אותי את לקח החיים.השמחים שבזיכרונות,הם שהאירו את ימי.אבל הכל זורם אל אותו השעור המואר שעל כולנו ללמוד,כדי שנהיה טובים יותר
 

תגובות