צפצוף המוניטור

"הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה

 וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי"

השתזפתי בטן גב על גבי הסיפון שבקבוק רום כמעט גמור לצידי, השחפים מצייצים ועפים ליידי ומנקרים במקורם האדום את שאריות הגוויות שצוות הסיפון שלי עדיין לא זרק לים, המיטה עליה אני שוכב קרה למרות שחמסין נורא וזה אומר שאני צריך לקום ממנה כי לא אקום פעם אני יתחיל לשמוע לחשושים ממקום לא נודע. אז שמתי את כף רגלי התותבת והתחלתי ללכת בצליעה על הסיפון והים היה רגוע. הלכתי למעקה, הנחתי ידיים עליו, עצמתי עיניים ונתתי למלח שהבריזה מביאה מהים לגעת לי בסריטה הגדולה שנוצרה לי אמש בערב עקב מלחמת פרטים עקובת דם.

 במחשבותיי כשעניי עצומות עלו בי כל מיני סיטואציות מהילדות שלי ומאבי הפדופיל שנהנה לסטור לי על הישבן שעות כל פעם שהוא היה חוזר שיכור מהדייג ותמיד מייד במחשבותיי ראיתי את זיו פנייך הלא חד משמעי מחייך אליי ומחזיק לי את הכתף ואומר שבקרוב זה ייגמר ואז היית מנשקת את ראשי. בעוד שבועיים זה יהיה כבר שלוש – עשרה שנה מאז ששחטו את צווארך מול עניי באחת הקרבות על השתלטות ה"סיונרה" הספינה שלי שגבתה ממני מזמן את עצמאותי בבחירת נשים. הספינה הזאת רוצה אותי רק אליה, שאני יהיה רק שלה – וכל אחת שבאה לשים את עצמה טיפה במקומה מוצאת את ראשה ערוף על ספונה. קנאת נשים זאת החורבה הכי גדולה שיש.

 "קפטן" שמעתי מאחוריי לפתע את הסגן שלי רפאל וזה קטע לי את חוט המחשבה. זה דבר נדיר מאד שמישהו מדבר איתי בזמן החשיבה שלי, כל הסיפון יודע שכאשר הקפטן חושב על מעקה הסיפון כשעיניו עצומות חל איסור מוחלט בלהפריע לו ואת תוצאות ההפרעה בדרך כלל ניתן לראות על השפיצים של עמודי העץ המתנוססים ליד דגל הספינה, תשאלו את הראשים הנעוצים בהם הם יענו לכם ישר שזה מוריד את הראש. למרות שיש רק סיבה אחת שמותר להפריע לי וזה רק שמוצאים אוצר, וזה חייב להיות אוצר טוב. פקחתי עניי והסתובבתי עליו כשאני מחזיק את חרבי ובא לשלוף אותה לראשו של הסגן שלי שלבש על ראשו כובע בוקרים חום שבא איתו לפה כשהוא המיר את מקצועו משודד קברים לפירט ועל גופו לבש חולצה לבנה "אני מקווה שיש לך אוצר" אמרתי לו והסתכלתי על עין היהלום שלו שהוא שם לעצמו כאשר הוא נכנס לאחד מהתקפים הפסיכוטיים שלו "מצאתי אפילו משהו יותר ראוי" הוא אמר "אני מקווה בשבילך" אמרתי לו "בוא אחריי" הוא אמר והוביל אותי לצד השני של האונייה, הצד שממנו בדרך כלל דגים שהיה מלא עד אפס ברשתות דגים ופירות ים. עמדו שמה מול רשת דגים גדולה שתי פירטים, האחד נמוך שמן עם מפלס בשערו הלבן שאפו היה עקום לחלוטין לצד ימין והשני היה שחום עור גבוה מאד וקירח. אני בדרך כלל לא זוכר ובכלל יודע את שמותם של הפירטים הזוטרים המתעסקים בדייג "אני מקווה שיש לכם סיבה מספיק טובה שראשכם לא יהיה נעוץ באחת הגזעים" אמרתי "ברשותך אני יראה לך מה תפסנו ברשת" אמר סגני ואני סימנתי לו עם היד שזה בסדר והוא ניגש לרשת הדייג, התכופף אליה והוציא ממנה קופסא לבנה שבאמצע הקופסא יש ריבוע שחור עם קן ירוק ארוך, ישר ואנכי שקופץ לצלילי הצפצופים שהוא מבקיע "מה זה הדבר הזה?" אמרתי ולקחתי את הקופסא המשונה מידו של רפאל "אנחנו לא יודעים, חשבתי אולי אתה תדע" רפאל אמר לי. הסתכלתי על הקן הירוק שקופץ והצפצוף הפנט אותי לתוכו. לרגע שמעתי גם את הלב שלי פועם יחד עם הקן הירוק ויחד עם הצפצוף, והלב שלי התחיל להתחלש לרגע וכך גם הקן והצפצוף ואז לפתע הקו נעצר והצפצוף נהפך לצפירה ארוכה והלב שלי נעצר גם הוא ולרגע הרגשתי שהגב שלי קפוא כאילו אני שוכב על מיטה קפואה, הכל התחיל להסתחרר סביבי והים במקום מים הפך לחול ואור היום הפך לכחול בוהק ומסנוור. "ירון? ירון? " שמעתי את סגני ושתי הפרטים האחרים אומרים לכיווני. הסתכלתי עליהם ולפתע בגדיהם הפכו לחלוקים לבנים ועל פניהם הייתה כמו מסכה לבנה המסתירה את פיהם ואפם, בידם הם החזיקו דבר מלבני ומתכתי והם רצו אליי והרגשתי איך זעה קרה יורדת לי מהראש ונמלים אוכלות לי את הרגליים "תישאר איתנו ירון!" הם צעקו פה אחד ואת הדבר המלבני והמתכתי הצמידו לחזה שלי ומכת חשמל שבאה ממנו העיפה אותי באוויר ומהספינה לשמים שהיו כחולים בוהקים ועננים בצורת חיות היו פרוסים לכל כיוון  .שנים לא ראיתי יופי כזה. והקופסא הלבנה עם הקן הירוק שבתוכה עפה לי מהידיים ונעלמה "ירון תישאר איתנו!" הם צעקו פה אחד מהספינה אבל לי לא הייתה שליטה על לאן שאני הולך,

רק המזג האוויר כנראה יחליט לאן אגיע עכשיו.

אני מרגיש שניצלתי ממוות והאור הכחול והבוהק הפך למסנוור ממש וכשאני עף אני מרגיש ידיים נוגעות לי בכל חלקי הגוף והצפצוף של הקופסא שנעלמה ממני עדיין נשמע מאיזשהו כיוון. לאט, לאט כל האווירה התחילה להתחמם כשהתחלתי להתקרב לשמש וכבר הבנתי שזה הסוף ושכנראה אני יישרף מהחום כשלפתע ראיתי ציפור ענקית שכנפיה היו ענקיות גם הם בצורת אדם עפה לכיווני במהירות, הציפור הגיעה אליי ופנייה של הציפור היו דומות כמעט אחד לאחד לרפאל ושערה של הציפור היה זהוב וארוך ובקול גברי הציפור אמרה "כבר אין לי כוח לחלומות האלה" ואותי תפסה שמה אותי על גבה ואת צווארה תפסתי חזק ולעבר השמש שהפכה קרה ולבנה את שתינו לקחה. עד אינסוף.

"  וַיֹּאמֶר אֱלֹרפאל, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הפסק את עזרתך לירון, וְתֵרָאֶה, רפאל; וַיְהִי-לא!. וַיִּקְרָא אֱלֹגבריאל, לַיזרעל אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם וקָרָא למפלצת היַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹגבריאל, יזרעל ומפלצת המים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ הסירו את ירון מפנה האדמה! מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ והמתתו הוא עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וקבר מְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, ורפאלּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי רע!. וַיְברח הוא לחלומו של ירון ויסתתר הִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי ולא יִדע הוא ישועה.  "