ומה
אני היום? האם חזיר? האם סוס? האם פיל?! אה אלוהים?! תגיד לי מה אני היום?!
"היום
אתה דב נמליים" שוב פעם קול מוזר מהשמיים אומר לי מה אני היום.
אני
רעב, טוב מה דובי נמלים אוכלים? "לדעתי נמלים," הקול מהשמיים צעק
"תודהה
קול מוזר מהשמיים!" השבתי לו בצעקה.
התהלכתי
בכבדות ביער הירוק והאפל בחיפוש אחר ארוחת צהרים שחורה ומזינה. כשבדרך הרבה סנאים
חומים וקטנים עם פסים לבנים עוברים אותי ונתקעים בי ואני אומר שלום לכולם.
ואז,
אחרי שכל הסנאים עברו אותי אני רואה נמלה שחורה וגדולה שמתקרבת אליי בריצה מטורפת,
נראה שהיא בורחת ממשהו שמאיים עליה ולאחר כמה שניות שמעתי גם קריעות חזקות של
ציפור שבאו טיפה מעלייה אני מרים את ראשי רואה שבעצם נשר עצום וכתום רודף אחריה,
והנשר מנסה לתפוס אותה בעזרת מקורו הגדול והאדום. בטח הנשר הזה רוצה לצוד אותה
ולהביא את בשרה הקטן לגוזליו שזה עטה בקעו. אז שילך לחפש לעצמו נמלה אחרת. כי
הנמלה הזאת נראתה לי גדולה ועסיסית למאכל.
רצתי
בשיא כוחותיי לכיוון הנמלה, שלפתע נעצרה מולי והחלה להתבונן עלי ואני, אני חושב מהבטן ובלי מחשבה שנייה שאבתי אותה
אל בטני והנשר נעלם פתאום כאילו לעולם לא נברא, מוזר. טוב,
אז את האמת היום הזה לא היה יום כל כך מיוחד, בזבזתי אותו בעיקר על לאכול נמלים עסיסיות,
לקיים יחסי מין עם דובות נמלים(מה שהביא לי מחשבות חדשות על החיים) ולהתחמק
מציידים. הגיע כבר הערב, העייפות הקשה תקפה אותי וראשי כאב מאד. מצאתי איזה סלע
ענק שהיה מונח באמצע היער, נשכבתי לציידו על האדמה, כיווצתי את גופי ונרדמתי תוך
שניות.
כשהתעוררתי
הפעם הכל היה חשוך לחלוטין וחשבתי שעוד עדיין לילה. האוויר היה ממש חנוק וטעם אפר
היה בפי. הרגשתי מלא מחושים שנוגעים בי ולא היה לי כל כך הרבה מקום לזוז אז
התחלתי בלי שום סיבה הגיונית לרוץ, הרגשתי שרגליי קטנות ממש והן מזיזות עצמם בלי
שלטתי. אז רצתי, רצתי, רצתי, רצתי בלי הפסקה
עד שהגעתי לאור שבקצה המנהרה (איזה תרתי משמע זה היה) יצאתי לייער הפתוח והאפל והקול
מהשמיים צעק "אתה היום נמלה". אממ..
נמלה, נמלה זה מעניין, העולם ענק והנמלים חברות אחת של השנייה ושלא נדבר על מוסר
העבודה החרוץ שיש לנמלה שאיינה נחה לרגע.
טוב,
אז מה נמלה אמורה לעשות? חשבתי לעצמי בעוד אני מתפס על גזע עץ ענק וחלק. כן,
כמובן.. בעיקר לאגור מזון לחורף שתמיד קרב ובא. אז בהיותי ממשיך לתפס על גזע העץ אני
מסתכל על נוף העיר האפל. הוא מלא בכל כך הרבה שאיריות טרף של יצורים אשר לא סיימו
את מאכלם אשר הם צדו, הוא מלא בכל כך הרבה עלים ירוקים אך יבשים, נאנחתי קלות
והמשכתי לעלות על גזה העץ הענק כשלפתע אני מרגיש משב רוח עצום, בהתחלה אני מצליח
להילחם במשב רוח אבל לאחר כמה שניות הוא מעיף אותי מהגזע ומפיל אותי ארצה אל תוך
עלה יבש וירוק המונח על אדמת היער. משב
הרוח הפסיק ולפתע שמעתי קריעת נשר חזקה. יצאתי טיפה מהעלה וראיתי שמעליי נמצא נשר עצום
וכתום הבא לטרוף אותי בעזרת מקורו, קפצתי טיפה אחורה והצלחתי להתחמק ממנו ופתחתי
בבריחה מטורפת ממנו בייער כשהוא מנגד עף אחריי ללא מעצורים. אני לא יודע לאן אני רץ
בדיוק אבל רגליי שכבר כואבות לי מזיזות אותי כמה שיותר מהר ולי אין שליטה עליהן, הן יודעות לאן רצים בתוך היער האפל ולי אין מושג.
הנשר עף אחרי ומנסה להפיל אותי מהרוח שלו, אבל אני לא! אני לא נכנע בקלות. אני
ממשיך לברוח ממנו ואני רואה שמולי ישנם הרבה סנאים חומים עם פסים לבנים והתחלתי
להירגע כי חשבתי שהן יעוררו את רצון הנשר לתפוס אותן אבל לנשר הן לא הזיזו והוא
התמקד רק בי, נמלה קטנה ושחורה. הסנאים עברו אותי ואני ראיתי שכמה מטרים ממני עומד
לו דוב נמלים ענק המסתכל לכיווני וליבי החסיר פעימה כבר מרוב מאמץ הבריחה הזאת
והייתי חייב להסתתר מעט מהנשר ולנוח, אבל רגליי לא הקשיבו כשנתתי להן את ההוראה
לעצור ולהתחבא והן המשיכו לזוז ולזוז כפי שהן רוצות והרגשתי חוסר אונים מוחלט. לאחר
כמה שניות הדוב נמלים שראיתי מרחוק התחיל לרוץ לכיווני. הדוב נמלים רץ מהר מאד
וכבר הפך מאד קרוב אליי והוא היה נראה לי מוכר מאד. רגליי קפאו במקום ואני התחלתי
להסתכל על דוב הנמלים בעיון רב ורגע לפני שנפל לי האסימון הדוב נמלים הענק והחום
שריחו היה מסריח מאד הגיע אליי שנייה לפני שהנשר הגיע, כיוון את החדק שלו אליי
ושאב אותי היישר לבטנו החשוכה.
"ירון
מה אתה עושה כאן? זמנך עדיין לא תם!" נשמע אותו הקול שמדבר אליי תמיד. אני
פוקח את העיניים ומגלה שאני שוכב על ענן מזהב והשמים כחולים מאד, אני מפהק טיפה ומנסה
להתמתח אך לא מצליח. "ירון, זמנך עדין לא תם, מה אתה עושה כאן?" שאל
אותי שנית קול הבס "נראה לי שאני אכלתי את עצמי," אמרתי מבלי לראות את
הדמות שנמצאת מולי, נסתי להרים גופי מהענן עליו אני שוכב אך לא הצלחתי להזיז שום
חלק בגופי חוץ מאת אישוניי עיניי שלא הראו לי שום דבר מיוחד חוץ משמים כחולים
נטולי עננים ושהסתכלתי ממש למטה ראיתי את הענן מזהב עליו אני שוכב "אתה עוד
רק בהתחלה," אמר לי קול הבס "התחלה של מה?" היססתי "אבל הגעת מוקדם
מידי, ואיני יודע למה," הקול המשיך בדברו ודילג על שאלתי "איך אני יוכל לעזור
לך?" הציע לי "אולי אם אני יהיה חייה מהירה ואני אתפוס עצמי כשאני נמלה
אז אני הדוב נמלים לא יאכל אותי ואז אני לא ימות," "וכך יהיה, שמור על
עצמך". קול הבס השיב ואז כמו בסרט, מסך עיניי נכבה.
פקחתי
את העיניים למראה נוף היער הענק, פרסתי את הכנפיים והוצאתי צפצוף מהמקור והרי
כי אני עכשיו ציפור, אבל איזה ציפור? "אתה נשר ירון ,תזהר!" קול הבס
נשמע ממה
להיזהר? הרי אני נשר, אני חייה מהירה פלוס יודעת לעוף, מה יכולתי לבקש עוד? תמיד
רציתי להיות נשר. טוב אז כמו שאני רואה אני נמצא בפסגה של צוק זהוב וגבוה והיער
קצת רחוק ממני, כדאי שאני יתחיל לעוף במהרה. בהיותי עף לכיוון היער אני מסתכל על
נוצותיי הכתומות ומחשבה לא מסתדרת לי בראש,
ונדמה לי שאני חזור על הטעות שלי, אבל אז אני מבין שיש לי מוח של ציפור וכדי שאני לא
יחשוב הרבה אז אני עף. אני מגיע ליער האפל והענק ונכנס לתוכו ואני מחפש את העץ
שאני בתור נמלה עליתי עליו, עד שאני קולט משפחה של סנאים חומים עם פסים לבנים
מתהלכים על אדמת היער ואני נזכר שאני צריך לעוף אחורה, אני עף מעט אחורה ואז אני
קולט את העץ הענק שעליו תפסתי בתור נמלה. אני מתקרב אל העץ עוד ועוד ואני רואה את עצמי
הנמלה מתפס על גזע העץ, אני מגיע לעץ ומנסה לתפוס את עצמי הנמלה ואני הנמלה נופל ארצה
כתוצאה של נפנוף הכנפיים החזק שלי. אז אני נוחת מהר על האדמה בשביל לנסות לתפוס אותי
הנמלה ולשים אותי במקום מבטחים בשביל שאני הדוב נמלים לא יאכל אותי. אז
איך שאני בא לתפוס אותי עם המקור שלי אני בורח לעצמי, אז אני רודף אחרי, ואני במרדף
אחרי עצמי הנמלה, ולא ידעתי שאני הנמלה רץ כל כך מהר שכנפיי הענקיות והכתומות לא
מצליחות להשיגו. ואז אני רואה את עצמי בתור הדוב נמלים, ועצמי הנמלה מתקרב אליו
יותר ויותר ואני משתמש בכל כוח כנפיי ומעיף את כל הסובב סביבי מבלי לראות בעיניים.
עצמי הנמלה נכנס לתוך חבורת הסנאים החומים עם הפסים הלבנים והסתתר בהם, נסתי לחפש
אותו בעזרת עייני וגליתי שהוא לא שמה, הסתכלתי קצת קדימה וראיתי שעצמי הצליח לעבוד
עלי והוא כבר שנייה לפני הפגישה עם עצמי הדוב נמלים, הדוב נמלים רץ מהר לקרת ועצמי
הנמלה נעצר, ואני צורח בעזרת מקורי הענק ועף במהירות אליהם, והדוב נמלים את חדקו
הגדול מכוון לעבר עצמי הנמלה ובשנייה אחת ומבלי לחשוב יותר מידי אני אוכל הדוב
נמלים שואב את עצמי הנמלה וזה מה שגורם לי
להעלם לתמיד, וכנראה לא להיות פה יותר.
כנראה
שרק כנראה.
