חֲלוֹם אֶחָד מֻשְׁלָם

יַלְדָּה יְפַת מַרְאֶה בָּאָה בַּחֲלוֹמִי,

מַבִּיט אֲנִי בָּהּ, וּבִי הִיא מַבִּיטָה.

מילותיה לֹא נִשְׁמְעוּ, אָזְנַי גַּם לֹא רָאוּ.

מַחְשָׁבוֹת לִבִּי, וּמְחַשְּׁבוֹת לִבָּהּ לֹא נָדַמּוּ.

עֵינֶיהָ כְּאִזְמַרְגָּד מִכִּתְרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,

שְׂעָרָהּ כְּהַר גּוֹלֵשׁ.

שִׁנֶּיהָ לְבָנוֹת כְּשׁוֹשָׁן צָחוֹר,

כְּבַת מְלָכִים נִשְׁבַּעְתָּ אֱמוּנִים.

יָדֶיהָ הָעֲדִינוֹת מְלַטְּפוֹת פְּנֵי,

כִּנְסִיכָה קְסוּמָה מִן הָאַגָּדוֹת.

בְּתוֹךְ שִׂמְלָה לִבְנָהּ,

וּבְכִרְכָּרָה כְּתֹמָה מַלְוֶה בַּסּוּס וְסוּסָה.

כְּשֶׁנִּשְׁמַע פְּעִימוֹת לִבָּהּ בָּזוּ אַחֵר זוֹ,

כְּיַיִן הנמזג לְכוֹס.

חָפַץ לִבָּהּ אֶת שֶׁחָשְׁקָה,

אָז נָבִין סוֹדָה וּנְקַבֵּל אַהֲבָה.

© כל הזכויות שמורות