ולמי שאכן כך וירצה לתבל משלו,,
הרי צמד סיפורים,,ששלפתי מפה מהאתר
בבקשה :
"ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה." כך סח המשורר,אך למרבה הצער ,הטבע לעתים מתאכזר ,ומונע מנשים ,להגשים את הברכה הזאת.
כזאת היא טובה, כשמה כן היא ממש נשמה טובה,אבל לא היא ובעלה חיים,שגם הוא אדם נעים ונחמד,מצליחים להביא ילד לעולם.
אהבה ותשוקה יש בין בני הזוג, גם פרנסה טובה יש ,אבל בית בלי ילדים הוא בית עצוב,דומם,שקט כמו קבר,מת.
התוגה והעצב הורגשו ביתר שאת בחגים בכלל ובפסח בפרט,כך שנה בשנה היו מסבים בעל ואשה לבדם לסדר פסח,בחוץ אצל השכנים שירת הילדים פולחת את ליבם,צחוקם וצהלותהם
בחפוש האפיקומן,הביאו את בני הזוג לדמעות,שמחת החג היתה מהם והלאה.
עברו שנים על בני הזוג בבדידותם,שנה אחת ,הגיע ליל הסדר,ישב חיים לקרוא בהגדה ,אשתו שקטה,מהורהרת,עצובה,ולפתע,הבחין חיים מבעד לחלון באדם זר ,תרמיל צד על
כתפו,עומד היה הזר ומבטו היה נעוץ בבני הזוג,
הזמינו חיים בתנועת יד להכנס, וכשהתיישב הזר אמר לו חיים: תתכבד בבקשה,תהיה אורח שלנו לחג, הזר הודה במלות נימוס והסעודה קלחה בנעימים,
הגיעה העת לישון ,טובה הציעה מיטה עבור האורח בחדר האורחים ,ובברכת לילה טוב הלכו כולם לישון.
באמצע הלילה ,נעור לפתע חיים משנתו ,רחש בחדר העיר אותו,מבלי לנוע פקח לאטו את עיניו , ולתדהמתו ראה את האורח הזר בגבו אליו כשהוא מחטט ומפשפש בארון בגדים
שבחדר,אולי זה סתם גנב שמחפש כסף חשב,
זינק עליו חיים מאחור ולפת את הזר בכל כוחו,הזר לא התנגד ,גם לא פצה פיו,בינתיים התעוררה טובה מהרעש ,בראותה את המתרחש,קמה ויצאה להזעיק עזרה,הגיעה המשטרה אסרה
את הזר באזיקים ובדרכה החוצה אמרו השוטרים לבני הזוג שאם בכוונתם למתלונן יש לעשות זאת בתחנת המשטרה , לא , ענו בני הזוג קצת נעלבנו ונפגענו מהכפיות טובה של
האיש ,אך אנחנו לא רוצים להזיק לאף אחד, גם לא לאחד כזה.
חלפו כמה ימים ,הענין עבר ונשכח ובני הזוג חזרו לשגרת היום יום,
בהתחלה,לא יחסה לכך חשיבות ,אבל כשהחלו הבחילות וההקאות,הלכה טובה לרופא,ולאחר בדיקה קצרה, בישר לה: מזל טוב,את בהריון ,רועדת מהתרגשות ומשמחה שבה לביתה,ומה
גדול היה אושרו של הבעל,כשנודע לו. תחילה ישבו יחד,ותכננו איך לסדר את הבית מחדש,היכן תהיה מיטת התינוק ואיפוא הארון,ברם ששככה מעט התלהבותם החליטו לא לעשות כלום
מחשש עינא בישה-עין הרע.
חלפו החדשים,והגיע שעתה ללדת,הוביל חיים את רעייתו ולא מש ממנה עד שהניחו בזרועתיו את הרך הנולד.
בן זכר,חמוד,מתוק ומלא חיים, גחן האב המאושר ונשק ליולדת,איך נקרא לו ? שאל ,אני חושבת אברהם ענתה על שם אביך זל זה יאה ומכובד,
מסכים אמר הבעל ,אברהם יהיה שמו.
חזרו ההורים ואברהם הקטן, והחלו בהתארגנות,באין ארון לילד,החליטו להקצות לו בינתיים חלק מהארון בחדרם בעודם מפנים את המדפים התגלה עמוק בפנים,תרמיל,תרמיל
צד,מופתעים מהתגלית,זכרו שאותו זר שתפסו בפסח האחרון ,הוא בודאות בעל התרמיל ,לאחר הסוס מה פתחו את התרמיל ,להפתעתם לא היה גבול ,כשמשכו מתוכו חליפה של
תינוק,מקסימה ביופיה,מששו את הבד הרך והעדין וחשו במשהו קצת יותר קשה,וכשהפכו את החליפה הופיעה לנגד עינהם הנדהמות ,רקומה באותיות של זהב המילה : " א ב י "
הביטו בני הזוג זה בזה ומבלי לאמר מילה ,ידעו מיהו אותו הזר שפקד את ביתם.
חג שמח
. מוטי אשכנזי
סיפור לתבל בו את ההגדה, שהיא עצמה אוסף סיפורים.)
---------------------------------------------------------------------------------------------
סניור מואיז מכובד ואהוב על בני הקהילה , גם הגוים איתם עוסק במסחר ,
מכירים ומעריכים את יושרו והגינותו.
ביתו תמיד פתוח לכל , אם זה מתן בסתר , או עזרה לאדם בצרה ,
וכאדם שומר מסורת , דאג תמיד לארח בביתו , אם זה בערבי שבת ,
או בחגים מעוטי יכולת כמו גם מבוססים ,
לכולם הוא פנה ודיבר בגובה העיניים ללא התנשאות ובאופן שוווה.
כלפי חוץ הפגין שלווה ורוגע , אבל משהו קטן הציק לו ומשנה לשנה יותר,
עד כמה הוא משתוקק ולו רק פעם אחת לפגוש את אליהו הנביא שכה מרבים להזכירו.
שנה אחת , כמה ימים לפני הפסח,פנה אל רב הקהילה חכם באשי,
ושטח לפניו את הבעיה הרב החליק את זקנו חשב לרגע ואז בהארה של פתרון,
אמר לו חכה פה רגע , יצא מהחדר וחזר אחרי דקה שהוא מעלעל בפנקס קטן ,
"שמע " אמר הרב, "השנה אתה לא תעשה את הסדר בביתך,
אלא סע צפונה מרחק כמה שעות ,לכפר בשם ביאולו ושם תיגש לביתו של רבי רפאל ,
ותגיד לו שאת ליל הסדר תעשה בביתו , ותראה מה יהיה ".
"ואז אראה את אליהו הנביא ? " שאל סניור מואיז,
"תעשה כדברי , ואז תראה מה יהיה ", ענה הרב ולא יסף עוד.
חזר סניור מואיז לביתו אסף את עוזריו ואמר להם : "כך וכך הענין , השנה כמו כל שנה ,
יהיה פה הסדר כרגיל , תדאגו להזמין את אלה שבאים תמיד,
אני לא אהיה יש לי משהו חשוב מאין כמותו לעשות ".
נסע סניור מואיז לדרכו ,הגיע לאותו כפר ביאולו ,שאל על אותו רבי רפאל ,
ברם , אף אחד לא מכיר לא יודע , הגיע בחיפושיו לבית-הכנסת , ושם מישהו
פתאום זכר : "תלך כברת דרך לפאתי הכפר שם בסוף תראה איזה צריף רעוע ומט לנפול ,
ושם גר רבי רפאל ".
הגיע סניור מואיז לפי ההסבר ובאמת מצא צריף במצב עלוב ומזעזע ,
פחד להקיש שמא יתפרק הצריף , נכנס בזהירות , כשהתרגלו עיניו לאפלולית שבחדר ,
הבחין באדם רכון על ספרו , משקפיו שמוטות והוא נותן מבט שואל באורח ,
"האם אתה רבי רפאל ? " , "כן, זה אני, מה אפשר לעזור לכבודו? "
"ובכן " , פתח סניור מואיז: " באתי מרחוק , אל תשאל אותי למה , אבל משתוקק אנכי ,
ובכל מאודי לחוג את ליל הסדר כאן אצלך ".
הביט בו רבי רפאל בעצב וענה לו : "לצערי אין אנו חוגגים ,לא בארוחה בכל אופן ,
עניים מרודים אנו ואין בידנו הכסף למצרכים ,גם לילדים בבגדים הקרועים שלהם אין חשק לחגוג ,
אולי בשנה הבאה אם ירצה השם ".
"כסף זה כל הבעיה?" שאל סניור מואיז , ומבלי לחכות לתשובה , שלף מכיסו
חבילת שטרות כסף עבה ואמר : "אני אורח , וכאורח זכותי לבוא עם מתנה ,קח , זה עבור האוכל ",
שלף חבילה נוספת של כסף , "וזה עבור בגדים לכולם " , קם רבי רפאל המום מגודל ההפתעה ,
ויצא אל אשתו שהיתה בסמוך.
בינתיים , חזר סניור מואיז למרכז הכפר אסף מספר פועלים , הסביר להם שתוך יום ,
עליהם לשפץ את הצריף של רבי רפאל , ואכן מה שדרבן אותם לעמוד במשימה ,
היה נפנוף בחבילת כסף נוספת ששלף סניור מואיז.
הגיע ערב ליל הסדר ,
הצריף מבהיק בצבעיו החדשים ,
מואר כולו , הכל מבריק , הכל חדש , הכל כה חגיגי ,
בני הבית יושבים מהודרים בבגדיהם החדשים ,
פניהם מוארות באושר והילדים , כמלאכים קטנים שרים שירים של חג.
כשהוא קורן מאושר , מתחיל רבי רפאל בקריאת ההגדה ,
ואילו סניור מואיז , אחרי שדאג להציב כוס עבור אליהו הנביא ,
דאג שהדלת תהיה פתוחה , ליתר בטחון פתח גם את החלונות ,
ישב דרוך ומתוח , כשהוא פוזל לצדדים לראות מאין יופיע אליהו הנביא.
עבר החג , נפרד סניור מואיז מבני הבית הנרגשים
ויצא חזרה לעירו כשהוא מאוכזב עד מאד , בהגיעו , ניגש ישר לחכם באשי
להביע בפניו את אכזבתו,
החכם באשי,
חייך ,ליטף את זקנו,
הוציא דף מכתב מכיסו ואמר:
"זה עתה קבלתי אגרת מברק נרגשת מרבי רפאל ומשפחתו ,
ומודיעים לי שזכו לארח בבביתם את אליהו הנביא בכבודו ובעצמו ,
שמטעמי צנעה טען הזכור לטוב ששמו סניור מואיז. בכבוד רב !
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור הנ"ל מסופר על ידי שנים רבות, ולמרות שמוכר וידוע סופו (כמו ההגדה )
אוהבים תמיד לשמעו .
