חמורים

"תספור את כל החמורים, אני בינתיים הולך לנקות את הידיים מהדם," נעצר לשנייה, הסתכלתי עליו, הרמתי את הגבות וגירדתי באף, הוא הרים את ידיו המלאות בדם ואמר "אני לא רוצה שכל הדם הזה ייקרש ואז אני אצטרך לשטוף אותו במים רותחים. כבר יש לי כבייה דרגה 9 עוד רגע בגלל כל המים הרותחים האלה!" "לך כבר תשטוף אותם יחופר!" גערתי בו בעצבים "אני יכול לסמוך עליך שתספור את כל החומרים?" שאל "כן, יאללה לך כבר!" נכנסתי לשדה, שמתי מסכת אבך על ראשי וכפפות גומי סגולות על ידיי. כבר הזבובים התחילו לכסות את כל גוויות החמורים שהיו שרועים על השדה הזהוב. התחלתי לספור את כולם, אחד, שתיים, שלוש, ארבע! וואי! כמה הוא הרג הדפוק הזה?! חמש, שש! שבע!! שמנה!! .... חמש עשרה חמורים מתים! פאקינג חמש עשרה! לבנאדם הזה אין סנטימנטים בכלל "נו! ספרת?!" שמעתי אותו צועק לי מאחוריי. לא הגבתי לו. "טוב אני מביא לפה את המשאית, צריך לפנות אותם מהר. אתה יודע, השוק מעדיף אותם כמה שפחות בשמש ועם כמה שפחות זבובים." "תמהר!!" צעקתי ועשיתי לעצמי כאב אוזניים בגלל הוואקום של המסכת אבך.

הוא הגיע עם המשאית ובעזרת המנוף שיש לו עליה הוא התחיל להרים את החמורים לתוך תא המטען הענק שלה. סיימנו עם זה והתחלנו לנסוע לקצב הכי מהר שאנחנו יכולים. זה אלף שבע מאות לחמור במצב בינוני וכשהוא מגיע למצב גרוע המחיר ישר יורד לתשע מאות שקלים. הגענו לעמנואל הקצה הבן שישים   שלנו שתמיד בשפתיו הוא מצמיד סיגריה. אני מכיר את הבחור כבר חמש שנים, ואף פעם לא ראיתי אותו לולא הסיגריה בשפתיו, אני בטוח שהוא גם ישן איתה, אוכל איתה, ומזיין איתה. "כמה חמורים?" שאל "תגיד לו, תגיד לו אתה יוסיפל'ה," אמר לי אבנר "כמה אתה חושב?" שאלתי בחיוך "אולי מספיק את השטויות שלך? יש לו עוד הרבה עבודה," השיב "חמש עשרה," אמרתי "חמש עשרה??!" צעק בתדהמה "כן," אבנר השיב ותפח על הקרס שלו "ממי?" שאל "תענה לו," אמר לי אבנר. עמנואל  הסתכל עלי בעיניו התכולות והשטניות, אני הסתכלתי על הכרס הענקית שלו ואז הסתכלתי שנית בעיניו "נו...?" שאל בחופזה "ברג'ים," השבתי לו "ברג'ים? הבדואי?? איך היה לכם אומץ?! תאמינו לי! אני לא יודע אם אתם אמיצים או כל כך טיפשים בשביל להבין שיכלו להרוג אתכם," אמר וצחק "קונה או לא?!" אבנר שאל וקיבל שיחת טלפון "רגע, שנייה. אשתי רינת מתקשרת." אמר אבנר והלך הצידה וענה לשיחה שלה "אז מה אתה אומר?" שאלתי. "שנייה תביא לראות קודם," השיב, שם על עצמו מסכת אבך וכפפות מגומי ולאחר מכן נכנס לתא המטען של המשאית בכדי לראות את החמורים שהוא צריך לקצוץ בשביל להאכיל קהילה שלמה של תאילנדים וסינים, זה כסף מעולה. "נו? הכל בסדר שמה?!" צעקתי לעמנואל לפתע שמעתי את המנוע של המשאית נדלק ודלת תא המטען נסגרה באופן אוטומטי "מה קורה כאן?!?" שמעתי את עמנואל צועק "אבנר?!" צעקתי "יבני זונה! תוציאו אותי מכאן!!" עמנואל צרח מתא המטען. "בוא כבר!!" שמעתי את אבנר צועק לי מתא הנהג. "אבנר?!" צרחתי ורצתי ובאתי אליו "מה לעזאזל אתה עושה?!" "בוא תעלה! אני אסביר לך בדרך," השיב לי "אני לא עולה עד שאני לא מקבל הסבר!" "תעלה כבר דחוף!" צעק אבנר ואני שמעתי את הדפיקות החזקות של עמנואל מתא המטען של המשאית "נו! בוא!" גער בי אבנר שנית. עליתי למושב ואבנר התחיל לנסוע במהירות "מה לעזאזל?!" צעקתי עליו "הגיעה קבוצה רעבה של פליטים קניבלים וצריך להתחיל לאכיל אותם!" "איך אתה יודע?!" שאלתי והרגשתי אדרנלין בדמי "עכשיו רינת אמרה לי," "ויש כבר קצב! יש הכל!" "וכמה משלמים?" אם הוא חיי משלמים שש מאות אלף דולר! אם הוא מת במצב טוב ארבע אלף, ואם הוא במצב גרוע אז אתה יודע כמה משלמים...." "כמה?" שאלתי ואז נזכרתי "מה תשע מאות?" "יפה יוספל'ה. אתה לומד לאט, לאט את חוקיי המשחק במשק."