ציפורים

"כמה פעמים מתתי בחיי?
כמספר הפעמים שחייתי
ואמות שוב
בכדי לחיות שנית".

"איך קראו לו?" היא שאלה ואני שתקתי "נו.. תזכיר לי איך קראו לו??" היא שאלה אותי שנית. אני השפלתי את מבטי ארצה, וכן, די נעלבתי. היא כל כך התלהבה מהאפס הזה שעכשיו דיבר איתה עשר דקות שלמות על זה שלדעתו הציפורים נעלמות בתוך השמש מעונה לעונה ולא נודדות – לדעתו – לשום מקום אחר בעולם. מה היא לא מתביישת להתלהב ליידי מגברים אחרים? אני באמצע דייט ראשון איתה והיא מתלהבת מאיזה כלומניק שיכור אחד שמדבר איתה על שטויות כאלה. "לדעתי השמש מעבירה אותם לאופק אחר: 'אופק השמש' שמו. והוא זוהר ולא חם בכלל בשביל הציפורים. הלוואי שאני הייתי גם מגיע לאופק השמש, אמן והייתי כל כולי בתוכו." הוא אמר והסתכלתי בעיינה שנמסו ואז הלך לדרכו כלא היה. "איזה הזוי.." אמרתי לה והיא בכלל לא הקשיבה לי, היא בהתה בשמש השוקעת ואיך שהיא מתמזגת עם הים. "איך הוא אמר שקוראים לו?" היא שאלה אותי ואני לא נעלבתי או משהו בסגנון, סתם. כן נעלבתי, כבר אמרתי את זה. אני לא יכול לחזור בעצמי. "את לא חושבת שהוא היה סתם מסומם?" שאלתי. היא קפאה במקום, שערה המלוכלך התפזר באוויר מרוח חזקה שנשפה לרגע, השמש השוקעת האירה רק צד אחד שלה וגרמה לעיין ימין הירוקה שלה לזהור יותר, היא נראתה לי לרגע כמו מכשפה. "עזוב, אתה, לא רק אתה, אנשים כמוך בכללי, לא יבנו לעולם מה זה 'אופק השמש'. אתה יודע למה? בגלל שאתה וכל בני מינך הם אנשי אור הירח, וזה ידוע שאור הירח תמיד יהיה נגדי, ונגד אופק השמש," היא שתקה רגע, אני בלעתי רוק וכיווצתי גבות. כבר רציתי להסתלק ממנה וללכת לשתות משקה איפשהו. "אבל בכל זאת – " אמרה והתקרבה אליי כראשה ממש מול ראשי "יש בך משהו," "מה?" שאלתי וכבר התחלתי להתבלבל "יש בך אש, איזה אור שרוצה.." והיא קטעה עצמה במילים וליטפה את מצחי שהזיע "רוצה מה??" שאלתי מתוך סקרנות והיא לא אמרה מילה. "רוצה..???" שאלתי שנית והתחלתי להתעצבן. היא חייכה, נשקה אותי ליד הפה ולקחה את ראשה לאחור. לפתע אוטובוס הגיע לתחנה שהייתה לידנו, דלתו נפתחה, היא לקחה כמה צעדים אחורה, נכנסה אליו, דלתו נסגרה והיא הביטה בי בעיניה הירוקות והמכשפות ונסעה ממני. כן, מאז לא ראיתי אותה יותר.

אבל מידי פעם בלילה, כשאני נכנס לדירתי וכולם כבר הלכו לישון. אני נשכב במיטה, עוצם עיניים ולפתע אני נזכר במשהו, נזכר בכל הציפורים שאי פעם ראיתי ואז אני שואל את עצמי באמת, לאן הן נעלמות והאם הן באמת חוזרות כשמסתיים החורף?  אני מתכוון לנשים שהייתי איתן, כן?