"קראו
לה אריק איינשטיין, ועטור היה עטור מצחה זהב שחור."
בלש: "אני רוצה שתתחיל את כל הסיפור מההתחלה,"
"אין שום בעיה.." השבתי, בלעתי רוק, הבטתי
בעיניו הלבנות והענקיות שלו, מצמתי מצמוץ ארוך והתחלתי:
"הכל החל כשפטרו אותי מהעבודה הקודמת שלי, הייתי
זבלן של העירייה. יותר מידי עבודה בזבל לגבר בן 40 זה יותר מידי. אז התפטרתי, כן,
לקחתי את כל הוותק שהיה לי וזרקתי אותו תרתי משמע לזבל. חיפשתי עבודה חדשה, אבל מי
כמו כולם בארץ המחורבנת הזאת יודע שקשה למצוא פה משהו טוב. אני זוכר מתי היה
הצלצול טלפון מירדן מחברת כח – האדם. הייתי בים, היה זה יום שטוף שמש והשמים היה
בהירים כאילו בישרו לי משהו. כשלפתע קבלתי טלפון מירדן, ירדן היא עובדת בחברת הכוח
האדם שנרשמתי אליה באחד אתרי האינטרנט. היא אמרה לי שהיא מצאה לי משרה בדיוק לפני הקריטריונים
שסימנתי באתר שלהם. אמרתי לה יופי, ושאני מוכן לבוא לראיון עבודה. היא אמרה לי
שאני אמור לבוא בבגדים אדומים, בהתחלה לא הבנתי את חשיבות דבריה לגבי הבגדים, אך
היא אמרה לי שזה משהו מאד חשוב. אמרתי לה בסדר גמור. הלכתי מהים, הלכתי לחנות,
קניתי בגדים אדומים. מכנסיים, חולצה, עניבה. ממש השקעתי. הגעתי לראיון של העבודה.
זה היה בבוקר, וגם ביום ההוא הכל היה בהיר ויפה. זה היה בעירייה, המראיינת שלי
הייתה אישה מבוגרת, היא שאלה אותי כמה שאלות על תאונות דרכים והאם אי פעם עשיתי
אחת כזאת אז אמרתי לה שלא. היא ספרה לי קצת על עצמה, היא מנהלת עמותת אור אדום,
וכל בני משפחתה נספו בתאונת דרכים לפני עשרים שנה. באמת שחרע לי בלב עליה, אישה
שהיא באמת בן אדם כל כך טוב, חצי מהמשפחה שלה הלכה. היא התחילה לשאול אותי איך אני
עם רמזורים. אז אמרתי לה שאני מבין הכל ברמזורים, ושבאדום עומדים ושבירוק חוצים.
היא חייכה אליי ואז גלתה לי מה המשרה." אמרתי, לקחתי לגימה מהמים שהיו על השולחן
והמשכתי להביט בעיניו של החוקר ואת סיפורי. "בכל אופן, אז המשרה הייתה, לא
פחות ולא יותר, להיות האיש האדום ברמזור. ממש, האיש האדום שנדלק אחרי האיש הירוק
שכולם צריכים לעמוד לכבודו בכביש. ואם מישהו חוצה את הכביש כשאני עומד אני מצלם
אותו בעזרת מצלמה מיוחדת שמביאים לי. משרה נוחה מאד, משמרת של 6 שעות ביום, עובד
בערבים, 50 שקל לשעה. מה אני צריך יותר? בכל אופן הרמזור שהיא הציבה אותי להיות בו
האיש האדום היה תמרור בדיזנגוף סנטר בתל – אביב. שמה הייתי מעל האיש הירוק, אתה
יודע, שמואל - " "זכרונו
לברכה," קטע אותי החוקר בדבריו "כן, אז עמדתי מעליו והכל היה בהתחלה
בסדר גמור, לא דברנו יותר מידי. רק עשינו את העבודה שלנו בשקט. שלום, שלום כזה..
נו אתה יודע. ואז, ואז הכל השתנה.
תביא לי הסביר לך רגע, לכל רמזור מוקצב זמן שלו לפעול.
זאת אומרת שאני מביא את הארבע דקות שלו לאדום והרמזור הירוק את הארבע דקות שלו.
ככה זה פועל, לפעמים קורה שחורגים אבל לאף אחד לא באמת אכפת. עד שיום אחד, זה היה
ב2 לפנות בוקר, אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה, ראיתי אותה. בחורה צעירה, שערה היה
ליפה בלונדיני, עורה היה בהיר מאד, ושדייה נראו מלמעלה מתחת לחולצתה הלבנה שלבשה
גם. החסרתי פעימה, בחיים לא הרגשתי ככה. תבין, עד אז הייתה לי רק אהבה אחת בחיים
שבגדה בי בגיל 25 אחרי שהיינו 6 שנים ביחד, ומאז לא הצלחתי להידלק על אף אחת באמת.
היא הסתכלה עלי בעייני הדבש שלה, ולפתע חייכה אליי. הרגשתי שאני מתאהב. לפתע שמעתי
את שמואל, האור הירוק שתחתי אומר לי שהגיע הזמן שאני כבר יעביר את התור אליו כי
נהיה עומס. אבל לא הצלחתי להקשיב לו כי הייתי מהופנט. ואז הוא ממש צעק עלי :
"נו חתיכת אידיוט! תעביר את התור
אליי!" זה היה ממש לא יפה, אבל הבלגתי לו על זה. כמובן שהעברתי לו את התור
וכל המון האנשים התחיל לעבור במעבר החצייה והבחורה המשיכה להסתכל עלי, למראות
שהרמזור שלי החשיך. לפתע היא הוציאה מהתיק שלה טוש, וכתבה על העמוד שבו אני נמצא את
השם שלה ואת המספר טלפון. אריק אינשטיין , פשוט ככה. ככה קראו לה. זה סיקרן אותי
מאד למה היא קראה לעצמה ככה. התקשרתי אליה ישר, המשמרת שלי הסתיימה ב6 בבוקר ויש
התקשרתי. היא ענתה לי, היא הייתה שיכורה מאד ואמרה לי לקפוץ אליה. באתי אליה, היא
הייתה גרה בקרבת מקום. איך שנכנסתי לדירתה היא קפצה עלי, והבחורה ידעה להזדיין,
באמת. לא פריירית בכלל. אחרי הסקס היא אמרה לי שאני יכול ללכת, אבל אמרתי לה
במילים האלה: "איינשטיין, איתך אני אסע לאט," היא חייכה, חיבקה אותי,
והרגשתי שאני מאוהב. לאחר שנרדמתי אצלה, קמתי מהר למשמרת שלי, עשינו עוד קצת סקס,
ורצתי לרמזור שלי. – " "ורגע, למה קראו לה אריק איינשטיין?" שאל
אותי הבלש "נו? למה? כי היא אהבה אותו, את הזמר מאד. כל הדיבור שלה היו
ציטוטים של השירים של אריק. – " "אוקיי תמשיך," אמר החוקר
"טוב, אז היא ואני התחלתי לפתח משהו מאד רציני והיא הייתה באה לרמזור שלי
הרבה, ובשביל להיות איתה השארתי את האור שלי דולק יותר ממה שהיה צריך. שמואל, האור
הירוק, התעצבן מזה והדיבור שלו התחיל להיות לאט, לאט יותר ויותר נגוע. עד שיום
אחד, אריק איינשטיין נעלמה. היא הפסקה לענות לי לטלפונים. צעקתי לה מעבר לחלון
"בגללך לילה לא לילה!" והיא לא הייתה משיבה לי, והיא הייתה תמיד משיבה
לי אחרי שהייתי צועק לה את זה מעבר לחלון. טוב, הבחורה לא רצתה אותי יותר, אבל ככה
לחתוך ממני מבלי התרעה מוקדמת. אז החלטתי לעשות לה הפתעה יום אחד. היה לי מפתח
רזרבי שעשיתי לדירה שלה מבלי שהיא ידעה. פתחתי את חדר השינה שלה וראיתי אותה,
ואותו! את שמואל! את האור הירוק! מזדיינים בדיוק כמו שאנחנו הזדיינו. והיא צועקת
לו ציטוטים מהשירים של אריק איינשטיין, ממש הזדיינו כמו גיטרה וכינור. אני
התעצבנתי, לקחתי סכין מהמבטח ותקעתי לשמואל אותו בתוך הגב. אריק איינשטיין צעקה,
וברחה, התקשרה למשטרה והנה, עכשיו אני מדבר עמך אדוני הבלש."
"כן, קראו לה אריק איינשטיין, ומצחה היה עטור במלא,
מלא זהב שחור."
