פעמונים

פעמונים     /   מרינה פרידמן

הֵם הָיוּ צְעִירִים וְכָתְבוּ אֶת הַשִּׁירִים

עַל אָבִיב, עַל אַהֲבָה וְעַל הַחַיִּים.

עָבְרָה שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, וְהִתְחַלְּפוּ תְּקוּפוֹת.

הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁהָיוּ אָז, הָפְכוּ לַזִּכְרוֹנוֹת.

כְּמוֹ פַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים מִלִּים שֶׁל יָמִים קוֹדְמִים.

"אָהוּב אוֹתִי וְאַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי לְעוֹלָמִים".

רָצִיתִי, שֶׁאִתָּהּ תֵּדַע:"אוֹתְךָ אֲנִי אוֹהֶבֶת.

שָׁנִים רָצוֹת וּמִתְחַלְּפוֹת, אַךְ אַהֲבָה לֹא נֶעֱלַמְתָּ"...

שְׁנֵי זְקָנִים עַכְשָׁו מְדַפְדְּפִים מִתּוֹךְ גִּעְגּוּעִים

בְּאַלְבּוֹם הַתְּמוּנוֹת שֶׁשָּׁמַר לָהֶם הָרְגָעִים הַיָּפִים שֶׁל הַחַיִּים.

הֵם נִזְכָּרִים שׁוּב וְשׁוּב בְּאוֹתָם הַיָּמִים הַנִּפְלָאִים

כַּאֲשֶׁר הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת, וְהֵם הָיוּ נְעָרִים.

הֵם הָיוּ צְעִירִים וְכָתְבוּ אֶת הַשִּׁירִים

עַל סְּתָו, עַל אַהֲבָה וְעַל הַחַיִּים.