כוכב הצפון התפוצץ לו

כוכב הצפון התפוצץ לו, ולי לא היה כיוון לאן ללכת. התיישבתי על סלע במדבר השממה, מחכה לפיסת מידע לגבי המפה החדשה שאליטיסטים מציירים ברגעים אלה ממש.  הרוח נשפה לכל הכיוונים, שורקת דרך עצמה שירים שאף פעם לא הכרתי. חשבתי בקול: אולי גם אני כמו הרוח יכול לשרוק דרך עצמי ולא צריך שום כוכב צפון שיאיר לי את הדרך? אך פי היה יבש מאד, ועור שפתיי נקרע ושרף כל פעם שניסתי. אנא אפנה? צרחתי במחשבתי וקמתי מהסלע. לפתע ראיתי חתול צולע רודף אחרי זנבו, הסתכלתי בעיניו, הן היו אדומות, מבריקות ומלאות טירוף ומרץ. אז צעקתי לו : "הלו חתול? מה במעשך להסתובב סביב זנבך?" אך החתול לא הקשיב לי, וחוץ מלצלוע סביב עצמו לא עשה דבר. הסתכלתי סביבי וראיתי לפתע קוף קטן קרות ראש, תופס את ראשו בידו ומנסה לתפס על קקטוס עוקצני ורעיל. הוא כל רגע מנסה לתפס עליו, אך נעקץ, מועד, את ראשו מפיל על חול המדבר, לאחר מכן נופל, תופס את ראשו ומנסה שנית לעלות על הקקטוס : "היי קופיף, מדוע הנך עושה זאת לעצמך, הרי ראשך לא במקום וגם העץ שאתה מנסה לתפס עליו בכלל אינו עץ אלא קקטוס!"  אך הקוף אינו הקשיב לי, וגם הוא וגם החתול הצולע לא עשו מאום. הרוח חגה עלינו שנית ושרקה מתוך עצמה עוד שירים שאני לא מכיר. לפתע שמעתי בכי מאחוריי. הסתובבתי מהר. ולפתע, מול עיניי ראיתי ילדה קטנה בוכה. היו לה שתי צמות זהובות כמו החול, שמלתה הייתה אדומה ומנוקדת בנקודות לבנות. התקרבתי אליה, ירדתי על ברכיי ובחולצתי ניגבתי את דמעותיה : "ילדה, למה את בוכה?" "דובי קטוע הלב שלי עף עם הרוח השורקת, ואבד לעד." הילדה הקטנה אמרה בעיניים רטובות מבכי וחזרה לבכות. "אל תבכי ילדה. תראי, את רק ילדה, יש פה קוף קטוע ראש שמנסה לעלות על קקטוס, וחתול צולע שרודף סביב הזנב של עצמו. לפתע הילדה הקטנה הסתכלה עלי ודמעותיה פסקו. "היי!" אמרה לפתע, "דובי קטוע לב!" היא אמרה ולפתע תפסה אותי חזק וצמרמורת עלתה בכף רגלי עד שעלתה לשערות ראשי. "דובי שלי? איפה היית?!" היא צעקה עלי והתחילה לחבקני. הרמתי את כפות ידיי והסתכלתי עליהן ולתדהמתי הן היו מצמר. "אז רגע, אם אני הדובי שלך. איפה הלב שלי?" שאלתי. "לא יודעת," השיבה "נראה לי שהאליטיסטים אמורים לסיים לצייר אותו בכל רגע." אמרה הילדה הקטנה, לטפה את שערות ראשי, שמה אותי בכיסה ומכאן הדרך הייתה לי רק חשוכה.