==============================
המלצת המחבר:
מומלץ מאד לשמוע את השיר הזה תוך כדי הקריאה . תהנו
http://www.youtube.com/watch?v=-ZKFen-cqvk
========================================
"הייתי רוצה לאהוב אותך
בלי לחכות.
בלי הפסקות.
כאן ועכשיו בין ההריסות. "
שמעתי מישהו אומר בקול בס שחודר למוח ומנסר ישר את הלב.
זאת הייתה הפסקת צהרים בעבודה במשרד. בזמן האחרון אני יוצא ליותר מידי הפסקות
והזמן הפנוי שלי בעבודה הלך וגדל. כבר קרה שבאתי יותר להפסקה מאשר לעבודה עצמה.
וזה, וזה מאד.. איך אומר זאת בדרך נורמאלית? מחרפן לי את המוח! מוציא אותי מדעתי!
הרי שעד כה לא ידעתי במה אני רוצה לעסוק, ועד שמצאתי לחיי ייעוד משרדי אינני עושה
דבר. כל היום גולש בפורנו במחשב, אחרי זה משחק ב'קנדי קראנצ'' ואז עושה סיבובים
בין המשרדים. מנסה לפתח קשרי ידידות עם הסובבים סביבי, אך זה אינו מצליח לי.
האנשים במשרד, להבדיל ממני, עסוקים מאד בעבודתם. שהרי זה משרד יחסי הציבור השני
בגודלו בארץ. והנה, אני.. אבי, שובב שכמותי, עוזר קופירייטר במחלקת השיווק. אז רוב
היום אינני עושה דבר, רק מסתובב סביב עצמי, מנסה להעסיק את גופי ואת נפשי כאחד. אז
המשכתי, המשכתי להסתובב, להסתובב סביב, סביב מי? סביב עצמי! שהרי מי הוא עצמי
בדיוק? חשבתי ופתחתי דלת בסוף המסדרון שלעולם לא פתחתי. אולי כמו אליס בארץ הפלאות
אמצע עצמי בחלום מיוחד כלשהו.
החדר אותו פתחתי היה חשוך "איפה האור?" שאלתי
וחיפשתי את המתג ולפתע ראשי נתקע במשהו "אח!" צעקתי "היי! אתה! חכה רגע! אל תזוז! אתה תהרוס את
התערוכה שלי!" מישהו צעק לי ולאחר רגע אורות לבנים ובוהקים שסנוורו אותי
נדלקו ומישהו בא אליי "מזה?" שאלתי "ברוך הבא לתערוכת המשיבונים
האבודים שלי," אמר לי מישהו ולאחר רגע אישוניי התרגלו לאור. ראיתי שהחדר
שאליו הגעתי היה חדר ענק שעל קירותיו נמצאים הרבה מאד משיבונים. מעל כל משיבון היה
כתוב משהו למעלה. מולי עמד בחור, שערותיו היו שחורות וארוכות, ובגדיו ונעליו היו
שחורים. שמתי לב למשהו מוזר, הוא לבש גלימה אדומה. "מי אתה?" שאלתי
"היי, אני דור יוחאננוב התשיעי," הוא השיב והרים את ידו בשביל שאלחץ
אותה "מי אתה?" הוא שאל "אני סתם..אבי.. מה אתה עושה בחדר הזה? אתה
עובד כאן?" שאלתי ולחצתי את ידו "כן, אני עובד.. אבל יש לי כל כך הרבה זמן
פנוי אז החלטתי להקים כאן תערוכה. מי אתה? אתה עובד כאן גם?" הוא שאל
"כן, אני גם עובד. ושמעתי איזה קול בס של מישהו שאומר משהו מקודם אז החלטתי
לעשות סיבוב לבדוק מאיפה זה בא.." עניתי לו "אה, אז בטח שמעת את הודעת
המשיבון הרומנטית והמלנכולית שלי." "בוא, אני אראה לך.." הוא נגש
אל משיבון שמעליו היה רשום בירוק גראס "אהבה ללא תנאים" ואז לחץ על
הכפתור שלו וקולו העצוב ובסי בקע מהמשיבון : " הייתי רוצה לאהוב אותך בלי
לחכות, בלי הפסקות, כאן ועכשיו בין ההריסות. "
והרגשתי צמרמורת שניסרה לי שנית את הלב.
"מזה?" שאלתי "אתה לא רואה, אתה נמצא בתערוכת המשיבונים שלי,"
"תערוכת משיבונים? בחיים לא שמעתי על זה.." "כן, זה ייחודי מאד,
לקח לי כמעט שנה למצוא את כל ההקלטות המשיבונים האלה, כי כבר אנשים אינם משתמשים
בהם עוד בדורנו," "נכון.." עניתי לו והוא המשיך. "יש פה כחמישים
ושלושה הודעות משיבון של אנשים, חלקן שמחות, חלקן עצובות, חלקן מפחידות, חלקן סתם
סתמיות. אתה שמעת את ההודעה שאני הכי אוהב," "מגניב.." אמרתי
ונגשתי למשיבון שמעליו היה רשום "פתיל קצר" לחצתי על הכפתור שלה ונשמע
אליי מישהי אומרת : "אמא, רק רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך. המטוס נפגע,
אנחנו מעל האוקיינוס. שמרי על כדגלחכךדחגח." "מה זה לעזאזל?!" אה,
זאת הילה, כנף המטוס שהיא הייתה בו מעל האוקיינוס נפגע." הוא אמר לי
"והיא..? יצאה מזה?" שאלתי אותו "מעולם לא מצאו את גופתה."
הוא אמר ובלע רוק. אני הרמתי גבות והלכתי למשיבון אחר שמעליו היה רשום "אה,
אה, אה!" "מזה?" שאלתי ולחצתי על כפתור המשיבון ומה שנשמע לי זה
בהתחלה רק רעש של נפילה ואז גניחות של אישה עושה סקס "זה קצת סוטה,"
אמרתי "זה בדיוק, אבל בדיוק מה שאני רוצה שאנשים יחשבו. אבל ההפך הוא הנכון,
זאת אשתי בוגדת בי." הרמתי גבות "וואוו.. מצטער בנאדם!" "לא,
זה בסדר, היא חייה עם אותו בחור באושר.. זה היה ממש מזמן, לפני חצי שנה בערך.. בת
זונה." הוא אמר ואני חייכתי מתוך מבוכה וגירדתי את הראש. לפתע ראיתי מושיבן
שרשום עליו "הוא איננו!" מעניין. הלכתי אליו ובאתי ללחוץ עליו "לא
הייתי ממליץ לך ללחוץ עליו." דור אמר לי "למה?" שאלתי ולחצתי. לפתע
שמעתי הקלטה של אישה מבוגרת עם קול שמאד מוכר לי אומרת: "היי אבי חומד, רק
רציתי להגיד לך שסבא נפטר אמש. תענה לי לטלפונים." "היי! זאת סבתא שלי!
מאיפה קבלת את ההקלטה הזאת?! היא מאד ישנה! כמעט לפני עשור! היא עצמה כבר
נפטרה!" "כן, אני יודע. היא הייתה אישה חזקה כמו יהלום ורכה כמו
חמאה." השיב לי דור "מי אתה?" אמרתי לו. "אמרתי לך, דור יוחאננוב
התשיעי," אני שתקתי ואז שאלתי "ומי אלה כל השמנה לפניך?" "עזוב,
סתם אנשים. לא מעניינים כל כך."
לאחר שעות של שמיעת הקלטות קבלתי שיחה לפלאפון מהבוס
שלי, באתי לענות ודור אמר לי : "לא! אל תענה!" הוא משך את הטלפון מידי,
רץ למשיבון. שם את הפלאפון שלי על רמקול וכשהבוס שלי התחיל לדבר הוא לחץ על הקלטה
במשיבון : "אבי! איפה אתה כבר שלוש שעות? בוא! צריך לעבוד לפני שאני מפטר
אותך!" וניתק. "טוב, נראה לי שההפסקה שלי הסתיימה," אמרתי.
"כן, גם שלי תכף מסתיימת," השיב דור. שנינו עזבנו הכל, דור כיבה את האור
ויצאנו מהחדר. "אז רגע, איפה אתה עובד פה? אמרתי והגעתי לדלת המשרד שלי. אני
עובד פה, הוא הצביע לדלת הענקית שהייתה בסוף המסדרון. "מה? אבל זה החדר של
המנהל הבכיר שאני אפילו לא יודע את שמו ואיך הוא נראה," אמרתי לו "כן,
ולמה חשבת שיש לך כל כך הרבה הפסקות?" שאל אותי. כן, אף פעם לא ראיתי את המנהל הבכיר.
"צודק," השבתי לו "עכשיו לך תחשוב על שם של לתצוגה שלי עוזר
קופירייטר מצחיק שכמותך!" "אממ.. כן.. אני אחשוב על משהו כבר."
השבתי לו, דור קרץ לי והמשיך בדרכו. ואני חשבתי על משהו כמו : "זיכרון
המשיבון" או "פינת המשיבונים של דור יחואננוב התשיעי," לא יודע
כבר. תחליטו אתם.
