סיפור זה מכיל תכנים פרובוקטיביים והשפה בו גסה ואינה מתאימה לאנשים דתיים, . 95% מהתרחישים בסיפור זה אמיתיים אך הם אינם מתרחשים תקופת זמן אחת.
תהנו.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
איפה שיש אור - העין רואה
ואיפה שיש קול - האוזן קשבת
וכשכואב הראש זה - שהבטן ריקה
והלב כואב מכיוון שהאופק לא נראה באור.
״תבין, אני רוצה את הלבד שלי כרגע״ היא רשמה לי בהודעה ״אני רוצה לפתוח תקופה חדשה, דף חדש, להכיר ולראות אנשים חדשים. אני אוהבת אותך מאד בתור בן אדם. אך לא יותר.״ בת זונה. פשוט כך, באמת ובתמים. זונה. לא הגבתי לה להודעות האלה, ואפילו מחקתי אותה מהטלפון, ואז מחקתי אותה מהפייסבוק, ולאחר רגע מחקתי את כל התמונות שלנו ביחד. ואז קבלתי ממנה עוד הודעה ״מקווה שתבין.״ ויותר התעצבנתי אז גם מחקתי את ההודעה הזאת . ואז מחקתי את הפייסבוק שלי מהאייפון ולאחר רגע כיביתי אוצו לגמרי. אמרתי לעצמי שאני הולך עכשיו לנסוע לצפון הרחוק. מבלי להגיד לאף אחד ולהעלם לגמרי. ואז כשכולם יחפשו אותי ישימו את התמונה שלי בפייסבוק וירשמו למעלה באדום ״נעדר״ וכולם ישתפו ואז היא גם תראה את התמונה, היא תתמלא ברגשות אשם ותהייה חייבת לשתף את התמונה ולהיות שותפה בחיפושים שלי.
בת זונה! פשוט בת זונה! לאחר רגע קמתי מהכיסא שישבתי עליו כשחיכיתי לרכבת בתחנה, הוצאתי את הסיגריות שלי מכיסי, שבו גם כרטיס הנסיעה שלי, וכששלפתי את החפיסה הכרטיס שלי גם יצא, לפתע משב רוח הגיע והעיף את הכרטיס שלי למסילת הרכבת. וואו יש יוצר נאחס מהיום הזה?!
פניתי לקצין הביטחון האתיופי שהיה בקרבת מקום, אמרתי לו שהכרטיס שלי נפל למסילה ואמר שהוא מטפל בזה. הסתכלתי לאחור וראיתי בחורה בת גילי מסתכלת בעניין על כל התרחיש. בינתיים הדלקתי סיגריה בעצבים. הקצין הביטחון האתיופי חזר עם מקל צבט כחול, הלכנו למסילה ולא מצאנו את הכרטיס. לפתע הבחורה הגיע גם למסילה, היא הייתה נמוכה ממני בקצת. שער ראשה היה מקורזל ובלונדיני, שדיה היו גדולים והיא לבשה שמלה כחולה וטייץ שחור. ״הנה הכרטיס פה,״ היא קראה והצביעה על מקומו במסילה. אני והקצין הלכנו למקום וראינו אותו ״תודה! זה ממש מבצע חילוץ.״ אמרתי לה והיא חייכה חיוך קטן. ״מה היית עושה בלעדייך?״ אמרתי לה וחשבתי שזאת הבחורה הבאה שלי אחרי הזונה. "בקטנה.״ השיבה ואז הייתה שתיקה, הקצין משך את הכרטיס שלי מהמסילה ומסר לי אותו ״תודה אחי!״ אמרתי לו והוא פשוט המשיך בדרכו. הסתכלתי לציידי וגם הבחורה לא הייתה. היא התיישבה על הכיסא ושמה אוזניות. אני חייב את הלב שלה! אבל לפני כן גם מספר הטלפון שלה זה יהיה בסדר. אז פניתי אליה, היא הורידה את האוזניות מאוזנייה. ״היי, אגב אני יואב,״ ״היי, שירה.״ ״אז מה את תמיד מוצאת ככה כרטיסים של רכבת?״ ״חח לא, רק כשצריך.״ לפתע קרוז הרכבת הפציע והיה רעש ורעד האדמה של הרכבת הורגש והרכבת לכיוון השני הגיעה. ״אז שירה אפשר אולי את הטלפון שלך?״ ״את האמת זה מספר חדש ואני לא זוכרת אותו בע״פ. אפשר פייסבוק.״ ״עזבי, יום טוב שיהיה.״ אמרתי לה, קרצתי והלכתי ממנה. ״רגע ימצחיק.״ קראה לעברי וחזרתי אליה. ״תביא לי את המספר שלך, ואני יתקשר אלייך וכך יהיה לך,״ אמרה לי בהפתעה. ״איך שבא לך,״ השבתי באדישות. הבאתי לה את המספר שלי והיא לא חייגה ואני חיכיתי את הסלולר שלי ביד ״את מחייגת?״ ״כן. אסמס לך עוד מעט את המספר שלי.. תזכיר לי את שמך רק..״ ״אריק.״ שקרתי לה. ״סבבה אריק..״ לפתע הסתכלה על האייפון שלה וצחקה ״מה כל כך מצחיק?״ שאלתי ״זה מוזר, אבל משומה כבר השם שלך רשום לי בטלפון. ורשום יואב.״ ״מה? איך?״ ״נראה לי שאני יודעת..״ ״איך נו???!!״ אמרתי בעצבים. ״לפני שנתיים יצאת לאיזה בר ברחובות?״ הסתכלתי עליה בתמיהה ״נו.. היית בדאנס בר בשם ׳הכבשה שרה׳״ ״נו.. נגיד. ״השבתי ״נו.. זוכר בשירותים שהתמזמזת עם בחורה ואמרת לה שעכשיו יש לך כאב ביצים והיא חייבת לשפשף לך, כי היד שלך שבורה והיא אמרה לך שתשתמש ביד שמאל והיא הלכה ממך??״ ואז נפל לי האסימון ״מה?? אין מצב! לא היית נראית ככה אז! היה לך שער שחור, עם כרה כזה..״ ״נכון.. שמתי פאה,״ ״למה שמת פאה בכלל? את יודעת כמה חיפשתי אותך אחרי??״ ״בוא נגיד שהיה לי סרטן. ואתה נבחרת להיות הבחור האחרון שלי,״ ״מה? וואו זה הזוי לגמרי!״ אמרתי בחיוך מובך ״את האמת שגם אני חיפשתי אותך, והיית מוכר לי קצת אבל לא הייתי בטוחה שזה אתה,״ ״עכשיו את חייבת להתקשר אליי! אבל רגע אני רק ידליק את האייפון שלי!״ הפצרתי בה והיא עשתה כך. ״אז מה יואב אתה אומר לכל אחת שמצילה לך את הכרטיס שקוראים לך ארנון?״ אני גיחכתי ״לא ארנון. אריק. אבל מה לעשות חשבתי שאת מסננת אותי והתבאסתי.״ קרוז הרכבת לפתע עלה והכריז שהרכבת שלנו אמורה להגיע בכל רגע. ״זה בסדר, אני מבינה.״ היא חייכה והרימה עיניים. ״אז לאן את נוסעת??״ שאלתי ״אני להורים שלי ביפו ואתה?״ ״אני לעבודה בתל אביב..״ התחלנו לשוחח עד שהרכבת הגיעה.
עלינו לרכבת והתיישבו זה לצד זה.
״אז מה את עושה עכשיו בחייך?״ שאלתי . ״לא עושה כלום. כבר מה נותר לעשות?״ ענתה ״הרבה.. כמו ללכת ללמד משהו שאת אוהבת -״ קטעה אותי ״-למדתי״ ״אממ.. לטוס לכל המקומות בעולם, לתרום.. לא יודע כל מיני,״ ״אתה יודע יואב. המחלה גרמה לי להבין שאין מה לעשות בחיים חוץ מלחלות ולהחלים. זה לא אומר רק כשחולים באמת. אלא בכל דבר כשיש. כמו שאובד לך משהו ולמצוא אותו, כמו שקרוב שלך טס לאנשהו וכל ייעודך להתגעגע, וכשהוא בא אז? אין מטרה. ויש עוד הרבה מאד דוגמאות -״ הפעם קטעתי אותה ״- כמו שאת אבדת לי, ועכשיו פצע הגעגוע שלנו נרפא?״ ״כן, משהו כזה," אני פתחתי את כף היד שלי ושירה שמה את כף היד שלה על שלי והחזקנו ידיים. הסתכלתי לה על עיניה הירוקות גראס. הן בטח ירוקות כל כך מרוב החומר שהיא עשתה כל תקופת המחלה שלה. היה נראה לי שהיא מחפשת הרפתקה איתי שתעזור לה רק להחלים ואז להיפגע ושמישהו אחר יעזור לה להחלים. אני לא יכול להיפגע יותר. לפתע קבלתי הודעה מהאקסית שלי, היא שלחה לי ׳סימן שאלה׳ ולא עניתי לה. שירה שמה לב לזה ושאלה ״למה אתה לא משיב,״ אה, זאת אחותי הקטנה חופרת לי,״ שיקרתי. "לא יפה," אמרה "עזבי.. את בחיים לא תביני," "טוב.." שתקנו.
לאחר רגע היא הרימה את היד שלה משלי, "אז מה, יש לך מישהי?" שאלה "הייתה.." השבתי "ומה קרה?" "מתה." "נשמע כאילו אתה מאוהב בה," "ממש לא!" שתקנו שוב פעם. "היא שלחה לך עכשיו את ההודעה הזאת נכון?" "כן.." השבתי "אבל זה היה סתם קשר, חסר משמעות." "אז היא זרקה אותך אה?" ״לא בדיוק.. עזבי זה מסובך," "אז אתה עכשיו חולה, ואני בריאה, אירוני." היא חייכה, והחזיקה שוב פעם בידי. התקרבה עם ראשה לאוזני ולחשה "חכה דקה ובוא לשירותים." אני הייתי בהלם. היא נשקה את פי, כמה מהכיסא והלכה. מולי ישבה אישה מבוגרת שחייכה והנהנה "מה?" שאלתי אותה "מה? מה?! לך כבר לשירותים הביל!"
קמתי לפקודת הזקנה, נקשתי שתי נקישות על תא השירותים, שירה פתחה את הדלת ואני נזרקתי אל תוך התא שהיה קטן. התקרבנו זו לזה, התחלנו להתמזמז, היא תפסה לי את הזין והתחילה לשחק בו כאילו היה ידית הילוכים. נשקתי את צווארה, היא החלה לגנואח, הורדתי ממנה את השמלה הכחולה שלה והתחלתי עם לשונה ללקק לה את הפטמה מתחת לחזייה הלבנה שלה. הורדתי את החזייה שלה בשלוף אחד, וזוג שדיים גדולים, לבנים עם פטמות ורודות נגלה אליי. מזמזתי לה את השדיים. היא פתחה לי את הריצ'רצ' של המכנס שלי והוציאה את הזין שלי מהתחתון, הרטיבה את כף היד שלה עם מעט רוק מפיה והתחילה לאונן לי באטנסיבטיות. אני לקחתי את שתי אצבעותיי והחלתי לשפשף לה את הכוס שהיה רטוב לגמריי. לאחר רגע היא סובבה אותי, הושיבה אותי על האסלה, ירדה על ארבע והורידה לי לגמריי את המכנסיים ואת התחתונים. הזין שלי עמד בהוד תפארתו. היא לקחה עוד רוק מהפה שלה והתחילה לשפשף לי בעדינות. ואז היא התקרבה אליו עם פיה והחלה ללקק אותו בעזרת הלשון האדומה מלמעלה עד למטה. אני החזקתי לה את שערות ראשה הבלונדיניות והיא הכניסה את כל כולו לפיה, ועלתה וירדה עם ראשה. לפתע שמעתי דפיקות בדלת. "תפוס!" צעקתי. היא המשיכה למצוץ לי, לאחר שנייה היא קמה, הורידה את הטייץ שלה לגמריי, ועמדה מולי. היו לה תחתונים עם ציור של אריה. לקחתי את שתי אצבעותיי והתחלתי להכניס אותם בעדינות עליה, היא החלה לגנוח, ולהרים את ראשה,, רטיבות חמה יצאה מגופה. הכנסתי יותר את האצבע שלי בתוך הכוס שלה, והתחלתי להזיז אותה מהר והרגשתי את הדגדן. היא החלה לגנוח כשחקתי את הדגדן שלה יותר וצרפתי עוד אצבע למערכה. היא הוציאה את שתי אצבעותיי ממנה, אני הוצאתי קונדום שהיה עלי בארנק. שמתי אותו עלי בשנייה, היא עלתה עליי ולאט, לאט התחלנו להתחבר אחד לשני. אני שונא קונדומים. היא התחילה לרקוד עלי בעדינות, ואני תפסתי אותה פטמות, והורדתי את האצבע שלי לכוס שלה והתחלתי לשחק בו קצת והיא יותר גנחה. לפתע קרון הרכבת הכריז שהגעתי לתחנה שלי. הייתי חייב לרדת לעבודה, או לפחות לסמס שאני מאחר. אבל כוסאמק, יש עלי את הבחורה הכי מדהימה בעולם. שירה קפצה עלי וגנחה. "אני רואה שאת מסיימת את העבודה מהפעם הקודמת," אמרתי לה בצחוק "שתוק, שתוק ותתרכז," הפצירה בי והחזיקה בשתי כתפיי ורחנה מעליי עוד ועוד, ועוד. היא התקרבה לאוזניי ולחשה : "אני גומרת," ואני אמרתי לה "גם אני." ולאחר רגע שננו גמרנו ביחד. "תחכה פה רגע. אני אצא ראשונה, אחזור למושב ואתה תצא לאחר דקה. אבל הפעם באמת דקה!" היא קמה מעלי בעדינות, התלבשה מהר, נתנה לי נשיקה, ויצאה מהתא. לאחר שתי דקות יצאתי מהתא גם. התחתונים היו דבוקים לי לתחת שהיה מזיע לחלוטין. חזרתי למושב כשאני באופריה לחלוטין עם חיוך ענק שמרוח לי על הפנים. הגעתי למושב והיא אינה הייתה. הזקנה שהייתה שמה מקודם עדיין ישבה. "תגידי, ראית את הבחורה שישבה איתי פה מקודם?" "לא, מה דפקה לך ברז אה??" אני פתחתי את הטלפון שלי בשביל להתקשר אליי אבל כוסאמק היא לא באמת חייגה אליי מקודם! איזה באסה! עד ששוב פעם התאהבתי!
לפתע קבלתי שיחת טלפון, הלב שלי החסיר פעימה, אמו זאת היא. אך לא, זה היה מהעבודה. שאלו אותי בנזיפה איפה אני ואמרתי להם שהייתה לי תקלה ולא יכלתי להודיע ואגיע עוד באיחור של עשר דקות. נתקתי את השיחה בעצבים ולא האמנתי שהיא נעלמה לי . החלטתי לעשות סיבוב ברכבת בשביל לחפש אותה, אבל איך כשהתחלתי לעשות את החיפוש הרכבת עצרה בתחנה. אמרתי לעצמי, היי, גם היא צריכה לרדת, היא אמרה שהיא צריכה ללכת להורים שלה ביפו. יצאתי מהר מהקרון, והתחלתי לחפש סביבי בחורה עם תלתלים בלונדינים ושמלה כחולה. אך לפתע פתאום כולן היו נראות לי כאלה. שירה נעלמה, הסתכלתי אחורה, קדימה, למעלה, למטה. אך היא לא הייתה בשום מקום. התבאסתי. עמדתי במקום, הייתה בא לו סיגרייה. וכששוב פעם הוצאתי את הקופסא הכרטיס שלי עף מהכיס, הפעם לא לפסי הרכבת אלה נחת ליד רגל של מישהי. אני באתי להרים את הכרטיס אך גם הבחורה באה להרים לי אותו וראשנו נקלו זה בזה. הרמתי את מבטי וראיתי שעומדת מולי בחורה עם עיניים תכלת, עורה היה צחור ושערה היה כרה ושחור. כזה בדיוק כמו שהיה בזמנו לשירה כשהיא הייתה חולה. לפתע, סתם היה בא לי להתסכל למעלה לעבר המרגות הנעות ואז ראיתי שמה את שירה, מסתכלת עלי מלמעלה, ומחייכת לעברי. על ראשה הייתה פאה שחורה, כמו זאת שלפניי שנתיים. אני סימנתי לה לשלום והבנתי שאני צריך להביא לה ללכת.
כי מה כבר נותר לעשות בחיים חוץ מלחלות ולהתרפות, לברוח ולחזור, לישון ולקום, לזיין ולגמור.
"היי, אני עינב,״ הבחורה אמרה לי במפתיע והושיטה את ידה ללחיצה. ואני חשבתי מה יהיה שמי הפעם. האם אריק? האם ארנון?האם ירון? או שפשוט יואב? והמשכתי הלאה עד לעונג הבא.
