מור ולבונה

ותם משתה החתונה.

בעיניה רמזה לאהובה שמתקרב ובא הרגע לו ייחלה. הוא צחק והנהן.

רעותיה הוליכוה למגוריה החדשים בשירים  תופים ומצלתיים, חגו סביבה, הפשיטוה משמלת כלולותיה הלבנה, סכו בשרה המיוזע המתרגש בבשמים ובשמן המור והלבישוה בכותונת משי ולאחר ברכות ואיחולים ולא מעט עצות עידוד, עזבוה.

והכלה ממתינה.

הזמן חולף. העייפות מתגברת עליה. עפעפיה כבדים והיא נלחמת בהם וכועסת. נכלמת.

הרי סימנתי לו שיבוא.

הוא יודע שנפשי וגופי יוצאים אליו, עורגים, כמהים למגע שפתותיו וידיו.

רק אשכב ואעצום עיני ואתן לעצמי מנוחה. רק כמה דקות ואתעורר רעננה .

יום עמוס עברה הכלה, מקווה טהרה, הסרת כל שערה מיותרת מגופה, עיסוי הרפיה, צום,

אמירת תהילים ושיחות אין ספור עם המלוות הנאמנות.

ומה היו מעשיו של המיועד, היא איננה יודעת ואוטמת אוזניים להסברים. זה יום חירותו האחרון, יעשה בו כרצונו.

שקועה בחלומות על אהובה היא שומעת את קולו ומשיבה לו מתוך החלום והנקישות בדלת אינן פוסקות והיא נעורה ואפופה  בחבלי שינה היא פותחת הצוהר ופניו מולה ושואלת, מי שם?

וקולו משיב לה, הניחיני ואבוא בין  מצעיך ואפיג ייני.

כעוסה היא , נרגנת, מי החצוף הזה המעז לפרוע בחלומי? לך מכאן, כבר השחר הנץ, כולי רחוצה ואינני רוצה להלך ייחפה וללכלך כפותיי .

והוא ניסה לפתוח הדלת, חור המנעול נע לפניו והמפתח לא מצא את ייעודו ובכעס זרק המפתח והלך מתנודד ומאוכזב למצוא מקום להפיג יינו.

ניחמה מדבריה קמה מעל משכבה, מה עשיתי, את דודי שילחתי מעל דלתי?!   משחה גופה במור ולבונה,  עטפה גופה ברדיד, וניגשה מהר אל הדלת, כפות רגליה החליקו, נאחזה השידה והן החליקו שוב, נתמכה בקיר והגיעה ופתחה הדלת, בדמעות חרטה וכאב ואין איש.

יצאה אל הרחוב החשוך. קראה בשמו בלחישה רמה. התנצלה והתחננה שייצא ממחבואו.

בקצה הרחוב עצרה. מה יאמרו משכימי הקום, שכניה, חברותיה, מהלכת ברחובה של עיר  בכותונת הכלולות?

עצרה והרהרה וקולו המתחנן שב ועלה מתוכה והזהירות עזבה אותה ומיהרה אל הרחובות לחפשו.

עצרוה השוטרים, מה לך משוטטת ברחובות כאחת הנפקניות לבושה במשי  עדויה ונוטפת מור ולבונה וכולך מחמדים. עיניהם חומדות אותה. מחשבותיהם מבהילות ופנתה לחזור.

פחד גדול עלה בה ונאלמה לשונה והיכוה ופצעוה ולקחו רדידה והוסיפו מילים קשות והיא כאילמת ודמעותיה, כלימה .

מבעד לסורגי צוהר כלאה שלחה תחינותיה, שמעו, האזינו שמים וארץ, כזאת וכזאת אירע לי,

אם תראו את שאהבה נפשי, את דודי יפה העיניים, גבר גבוה, חסון, אדמוני ראשו תלתלים, גופו

תמיר כדקל. פיו מתוק וריחו נודף למרחקים.

אימרו לו שאני לו ממתנת  בכילאי וכזאת וכזאת אירע לי. ויבוא ויישאני בזרועותיו  לבית חלומותינו.