מעשה שהיה או בדיה? אולי מעשיה של היו היה פעם?,

ואולי  אכתוב סיפור לילדים...

אז היתה פעם ילדה קטנה וחמודה, בשם מודי.

 היא גרה עם  המשפחה שלה  בבקתה ביער והיה להם משק קטן , אביה היה שומר היער ואמה טיפלה בבית, בגינת הירק ובחיות המשק.

למודי היו עוד שלושה אחים  גדולים יותר ממנה,  בנים כולם,ורק היא בת, מודי היתה ילדה מאד שובבה ,כמעט ולא עזרה בבית  ולא תמיד הקשיבה לאמא ולאבא שלה ובטח לא לאחים  שהזהירו אותה משיטוט ביער לבד,

כל יום היה אביה היה יוצא  ליער עם רובה על הכתפיים ותיק  על הגב, מסתובב  בין העצים ושומר על החיות,

מפני ציידים וסתם רודפי חיות..

אם ראה חיה במצוקה כל שהיא טיפל בה במסירות עד שהבריאה ושוחררה..

יום אחד החליטה מודי  הילדה השובבה לצאת לבד ליער.

בזמן שכולם היו עסוקים התגנבה מודי החוצה, יצאה דרך השער ומהר ליער.

היא אהבה בעלי חיים והם החזירו לה אהבה, את זה ליטפה ולזה הגישה דבר מה לאכול ,

דיברה אליהם בחיבה ולא פחדה משום חיה.

בעוד היא הולכת שמחה ועליזה ,מזמזמת לה שירים בהנאה גדולה, סוף סוף היא לבדה ויכולה לעשות מה שהיא רוצה..נשכבה מתחת לעץ , פתחה את התיק הקטן שהביאה איתה להוציא מים לשתות וכריך שהכינה לעצמה ואז היא ראתה, בתוך התיק שלה  פקעת חוטים, חוטים דקים ושקופים..

ממש מוזר –איך הגיעו החוטים לתיק שלי? חשבה מודי, אני לא שמתי אותם...

הפקעת היתה קצת פרומה ,החליטה ללפף אותה בחזרה ולשאול את אמא אם זה שלה, כי אמא שלה תמיד סורגת משהו..ואולי היא שמה בתיק שלה בטעות,כך חשבה מודי,.

לקחה את קצה  החוט והתחילה למשוך אך במקום להיכנס לפקעת החוט משך אותה.

היא מושכת ואז נמשכת לכיוון היער, בלית ברירה נגררה אחרי החוט ונכנסה לתוך היער.

מודי התחילה לפחד..ואז נשמע קול מתוך הפקעת- מודי..אל תפחדי, לא יקרה לך כלום..מודי.. מודי היתה עכשיו  מפוחדת והמומה לחלוטין..

מי מדבר איתי ומאין בא הקול? 

לא יכול שפקעת  החוטים מדברת?

עוד היא חושבת והיא נכנסת לתוך גזע של עץ גדול, 

החוט ממשיך למשוך אותה פנימה עוד ועוד..למען האמת קצת נבהלה אבל הנפש ההרפתקנית שלה אמרה לה לזרום עם זה מה יכול להיות כבר? והנה היא בצד שני ..

ואז נגלה לה מחזה שאף פעם לא ראתה כמוה..שדה פרחים, מלא פרפרים וציפורים, מיני חיות

קטנות ומוזרות..וגמדים, המון גמדים קטנים וחביבים כל כך ואפילו פיות היא ראתה שם, כולם ניגשו אליה ובירכו אותה בברוכה הבאה לעולמם הקסום.

הציעו לה מאכלים שאף פעם לא ראתה ולא טעמה , והם היו כל כך טעימים ומתוקים..

שיחקה אתם כל כך הרבה זמן שלא זכרה את הבית ואת המשפחה שלה,

עד שפתאום היא שומעת קול-מודי..מודי..איפוא את..

מחפשים אותי,- חשבה פתאום מודי, ושוב הקולות,,

מודי ,מודי, וקולות של כלבים , ופנסים מאירים..

"כולם מחפשים אותי ואיפוא אני בכלל"?

פתאום היא מרגישה רטיבות על הפנים ..מה זה? חושבת מודי,

פוקחת את עיניה ורואה את הכלב שלהם מרחרח ומלקק אותה.

התחיל לנבוח ולנבוח..עד שהגיע אביה של מודי ונעמד מולה-

מודי, השבח לאל..וחשבנו שכבר לא נמצא אותך איפוא היית?

הייתי..הייתי..לא יודעת ..בעולם  קסום..

הרים אבא את מודי ולקח אותה הביתה..

בבית היא מוצאת את פקעת החוטים בתיק שלה.