לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה

רוחלה הייתה צמאה / מוטי לקסמן [א], כו בשבט, תשע"ד

שלושה ימים.

ברכבת לאושוויץ

רוחלה בת הארבע

לא הבינה.

ביום הרביעי,

"אמא,

אני צמאה, תני לי מים".

"אין פה מים,

עוד מעט נגיע".

עברו דקות רבות,

"אמא,

אני צמאה, תני לי מים".

האמא חיבקה בחום

את הבת,

האמא

פרצה בבכי.

טיפה זלגה

ללשונה של רוחלה,

עוד טיפה,

טיפה נוספת,

רוחלה רוותה.

היא לא תצמא

יותר,

אמא לא תבכה

עוד,

לעולמים.

הבהרה

[א] בעקבות תיאורו של הרב דב אדלשטיין על הנסיעה ברכבת לאושויץ, בדבריו על ספרו ברל – מאושוויץ לקפריסין.