זכרון ממלחמת שלום הגליל-א

זיכרון ממלחמת שלום הגליל הראשונה.

הבן שלנו הבכור השתתף במלחמה,

בחיל השריון כמפקד טנק.

היה בקו הראשון ,בתוך  שטח לבנון,

במשך כשבועיים לא שמענו ממנו ולו מילה,

באותו זמן הבן הצעיר ביותר היה כבן 4,

הייתי מאופקת מאד לידו,אבל הוא כמובן הרגיש את המתח.

יום אחד אמר לה: אמא, אני יודע שיוסי יחזור, אולי עוד שבוע ,

אולי עוד חודש ,אבל הוא יחזור,אני מרגיש,אז אל תדאגי,טוב?

טוב,אמרתי לו.

רק שהייתי יורדת למטה או יוצאת לרחוב, רואה את כל מודעות האבל,

 ושומעת את האנשים שהיו שואלים אותי אם שמעתי משהו מהבן,רק אז הייתי נשברת  ובוכה. אז לא יכולתי כבר  להתאפק, לא היה לי מה להגיד,לא ידענו מה קורה איתו בכלל.

הייתי מתקשרת לגלי צהל ושולחת לו דשים בתקוה שמישהו ישמע וימסור לו ליצור קשר אך לשווא. הייתי מדליקה נרות בערב שבת ומתפללת ומבקשת שהוא יחזור בשלום.

עד שיום אחד, אני  בעבודה מחוץ לעיר,פתאום אני מקבלת טלפון מהשכנים,

בנם של השכנים בועז, היה חובש קרבי וגם היה שם, והשכן אומר לי: יוסי בדרך הביתה, לא האמנתי למשמע אוזני,מה? שאלתי שוב,כדי להיות בטוחה, כן, אמר שוב, יוסי התקשר והוא בדרך הביתה. [לנו לא היה אז טלפון בבית]

 יצאתי מהעבודה, עמדתי בתחנה ולראשונה בחיי עצרתי טרמפים,

רק להגיע מהר הביתה, להספיק להכין לו אוכל.

אני מגיעה הביתה ולאחר כרבע שעה, דפיקה בדלת,השכנה באה לקרוא לי,

 יוסי בטלפון, עליתי את שלוש הקומות בדילוגים מהירים,לקחתי את הטלפון ביד ושמעתי את קולו:  אמא זה אני, ואני בסדר,אני יוצא עכשיו מנהריה ,עשו הגרלה וזכיתי לצאת ראשון, מביא המון כביסה גם של חברים, ותכיני הרבה אוכל,מת מרעב וגם עוגיות לקחת איתי.הלב שלי דפק כמו שעון מהתרגשות.

כעבור כמה שעות הוא הגיע,כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו נגלה לפני, שעה ארוכה חיבקתי ונישקתי אותו, לא יכולתי  להפסיק,רק להרגיש אותו ,חי ופה. בעזרתה של אמא שלי עשינו מרתון בישולים ואפיה כדי שיקח איתו לחברים שנשארו.כל הכביסה היתה נקייה ומקופלת בתרמיל שלו, מלאי של עוגות עוגיות וחטיפים בתיק נוסף,, הוא נסע , והדאגות המשיכו לקנן בתוכי.

לאחר כשבועים, לקראת סוף המלחמה ,חברו הטוב והבן של השכנים,

בועז נהרג .

ואז  הבן הקטן שלי אמר לי: אמא, נכון שאת התפללת שיוסי יחזור?

נכון,עניתי, גם אמא של בועז התפללה  וביקשה שבועז יחזור,

אז למה הוא לא חוזר? למה התפילה שלה לא נענתה?

איך תסבירי לילד בן ארבע? למה? מה?.