הרציונל והאמוציה

ניתן להפריד בין שניהם אם יש לאדם אינטרס לעשות זאת

בזה אני מצדיקה אותך אבל בקטע של יצירה

את חייבת בדרל כלל או תמיד לשלב  ביניהם באופן טבעי

שבת שלום חנה יקרה

דקארט צדק באימרתו-אני חושב משמע אני קיים

עצם החשיבה מבדילה אותנו מבעלי החיים-מותר האדם מן הבהמה

ואני גם חושבת שאל לו לאדם להיות רציונלי מידי כדי לא להפוך לציני

ואם ניתנה לו לאדם גם נפש  יעשה נכונה אם ישלב ביניהם

גם רגישות יתר היא לא מעלה אלא חיסרון הכל חייב להיות במינון הנכון

וכמו שכתבתי השילוב ביניהם הוא המצב האופטימלי שאליו צריך האדם לשאוף

תודה אשה יקרה

ממני

הרציו מככב כשהרגשות משועבדים ויוצרים תובנה אחרת לחיים

וכל רגע עם תחושה אחרת פרוש אחר

לעצמנו לסביבתנו

נושא מעניין

שבת שלום

זוהי למעשה המטרה שלי באימרה לומר שלא צריך לתת לרציו לככב

או לתת לרגשות להשפיע עלינו יתר על המידה-פשוןט לקחת את שניהם

בפרופורציה הנכונה ובמינון הנכון לשלב  ביניהם ןלהגיע לאיזון

תודה יקרה

ממני

השכל..זו החשיבה והרציונאליות.

הלב..האמוציה והרגש.

הכבד..משכן התאווה.

השכל למעלה משניהם,הלב מעל התאווה ושולט בה.

כלומר שכול פעולה של אדם שיש בה מן השכל והרגש והתאווה תחילה השכל בוחן את הרגש אם הנו עומד באמות מידה נכונות,ואם כן הנם עובדים יחד..וכאן באה גם התאווה, כשהשכל שולט על הרגש ומנווט אותו ונוצר האיזון הנכון והדרוש שניהם יחד בוחנים את התאווה שמא היא מזיקה ואם לאו אזי משתפים אותה יחד תחת פיקוחו של השכל והרגש(כשהשכל עדיין שולט) ..

כך אנו אמורים לפעול בכול פעולה שלנו..זה בא בצורה אנסטיקטיבית ומהירה אך שומא עלינו לחדדה ולבחון אותה במצב איטי לראות שאין אנו טועים בה.

לדוגמא:

אימא הרואה את בנה שרוע על הכביש לאחר תאונה..הדבר הראשון שהאם תעשה..זו הפעלת הרגש וכאן עלולה לבוא טעות טראגית..שאם האם תגש לבנה להרימו ייתכן שעמוד השדרה שלו נפגע וכול תזוזה תחמיר את מצבו ..ולכן השכל צריך לבוא קודם..ואחריו הרגש המידתי שהשכל מפקח עליו..והתאווה היא זו שיכולה להכשיל שכן האם איננה יכולה לראות במצב זה את בנה ותאוותה שיקום כבתחילה ועלולה לעשות טעות ולכן השכל והרגש ישלטו על התאווה הזו.

אפשר להביא עוד דוגמאות אך אסתפק באחת כנגד כולם ובכול פעולה ופעולה יש מן השכל והרגש והתאווה...אם נבחן את זה נראה שזה כך.

לא סתם נוצר האדם ששכלו בראשו שלמעלה ולמטה ממנו הלב ולמטה משניהם הכבד מקום משכן התאווה...לומר לך את סדר החשיבות בהם וההרמוניה שתעבוד בצורה מאוזנת לפעולה ולתוצאה הכי טובה.

תודה לך מרים על במת דיון מעניינת ומועילה.

יום קסום יקרה.  

אתה מדרג את שלושת המושגים לפי חשיבותם

השכל בראש המדרג אחריו הרגש ובסוף הכבד-לכולם יש תפקיד

חשוב בהוויה שלנו ועלינו להשכיל להשתמש בהם בצורה הכי נכונה

וכמובן בזמן הנכון-הדוגמא שלך על הילד התאונה והאמא היא

דוגמא נהדרת-האמא רוצה לפעול אינסטקטיבית כדי להציל את ילדה

אז היא מפעילה קודם את התאווה וזה במקום לפעול מתוך שיקול דעת

ולהפעיל תחילה את השכל ולאחריו את הרגש

אדם יוצר למשל כמו שכתבתי באימרה מסוגל להפעיל את הרציו עם האמוציה

ולהגיע לשלמות ביצירתו-הפרדה ביניהם היא אפשרית אך התוצאה

תהיה שונה ותלוי גם במה בוחרים

תודה נאור יקר על תגובה מכילה-מכל מלמדי השכלתי

ערב טוב

ממני

כח השיפוט הוא היכולת להבדיל בין דבר אמיתי לדבר שגוי, במילים אחרות - הגיון פשוט שזו החשיבה. ולפי דקארט זהו השכל הישר.

דקארט קבע את הדואליזם בפילוסופיה המודרנית (אחריו הלכו גם קנט שפינוזה ואחרים), לפיו ראשית באה המחשבה אחר כך נחווה רגש, המחשבה היא הסיבה לרגש - אבל שתיהן קשורות.

וישנם המטריאליסטים שלדידם הכל רציו ואין מקום לרוח.

בעברית השכל קשור תמיד למחשבה, באנגלית אנחנו אומרים Common sense. המילה snse מתחברת לא רק למחשבה, שזה הרציו אלא גם לרגשות.

ביהדות התורה נתנה כדי להרחיק את הרציו, את הגוף החוצץ ומעקב את הרוחניות. "מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלהים חיים."

היום יודעים כבר שיש אזורים ספציפיים במח הקשורים ברגשות, כך שאם מדברים על המח כעל השכל ושזה הרציו הוא מכיל בתוכו גם את הרגש. כך שהיום בצורה מדעית מחברים בין השניים, והא בהא תליא.

תודה מרים על נושא מעניין ומרתק שכזה.

ראשית נורית יקרה תודה על ההסבר שלך ממנו למדתי הרבה

אני אישית חשבתי שהרגש הוא ניפרד מן השכל אך את טוענת

שהגיעו למסקנה שיש אזורים במוח שהוא השכל הקשורים ברגשות שלנו

הוא מכיל גם רגש ואם המדע הוכיח זאת אז שוכנעתי

תשובתך המלומדת נתנה לי להבין  המון דברים ועל כל זאת מגיעה לך תודה

ממני מרים

תודה מרים יקרה על ההתיחסות לדברי.

התפיסה שלך היא רציונליסטית, זה אותו זרם בפילוסופיה שטוען שכל הידע שלנו אינו תלוי ברגש. הידע הנקלט ע"י השכל הוא גדול יותר מזה שההחושים שהרגש יכולים לקלוט. מכאן שהרציונליסטים שללו את האמוציה.

גם דקארט התחיל את תורתו ברציו - אני חושב משמע אני קיים. אבל אחרי שהוכיח את קיומו הוא עבר להוכיח כי גם אלוהים קיים ואלהים זה הרגש.

סוף שבוע נעים לך

את  צודקת בדברייך  -האלוהים נימצא בתוכנו ואכן הוא הרגש

את מאמתת לי את דברי הכתוב בספר שהמלצתי לך-בבית עם אלוהים

תודה נורית יקרה ושבת שלום ומבורכת

ממני מרים

לדעתי אפשר לכתוב מן הרגש ואפשר להפריד ולכתוב

מן השכל השילוב בין שניהם יוצר שלמות

נעים להכירך וברוך בואך לאתר הניפלא שלנו-נישמח לקרוא את שיריך

מרים

ניתן להפריד בין הרציו לאימוציה בזמן הכתיבה ותלוי מה משתלט

עלינו באותה עת אך דעתי כדעתך כי אם משלבים ביניהם

החיבור ביניהם יכול או להפרות את הכותב או להוריד ברמת כתיבתו

תודה על התגובה אבי יקר ושבוע טוב

ממני מרים