האם להיות נזירה זו קדושה, או חטא?

ישנה מחלוקת בקרב החכמים:

יש האומרים: כי נזיר הוא קדוש -נזיר מלשון נזר-כאילו יש לו כתר מלכות  על ראשו והוא שולט על כל התאוות בעולם הזה

בעזרת כל האיסורים שגזר על עצמו: לא לשתות יין-לא לאכול ענבים... ולא להסתפר.

,אך יש הסוברים: כי הוא חוטא -שגזר על עצמו להיות נזיר לתקופה מסוימת, מפני שהחוכמה כן להנות בחיים,אך מצד שני לשלוט על התאוות גם ללא הנזירות,לכן אדם כזה נקרא חוטא-ועליו להביא קורבן

להוציא מקרים שהקב"ה גזר עליהם להיות נזיר: כגון:שמשוו הגיבור ושמואל הנביא..המשך יום נעים.

שיר נחמד!

המשך יום נעים ומבורך.

יפה כתבת!

דברים מאירים ומחכימים.

אשת חיל שכמוך.

ה' יברכך תמיד.

יישר כוח לידע  הרב שיש לך בתלמוד!!

אני קטונתי.

למדתי מעט תלמוד רק שבניי היו קטנים והתקשו במקצוע,תחילה למדתי אני[נעזרתי בשטיינזלץ] ואחר כך לימדתי אותם.

וכך כיום,אחד מהם מלמד בעצמו גמרא.

עצם השימוש במושגים של קדושה או חטא

מכניסה את הדיון לקטגוריה דתית

ומימילא הדרך לקבוע היכן מוצבת הנזירות צריכה שתיעשה גם בתוך מסגרת זו

עם זאת אם נבקש לדון בכך בהקשר רחב יותר ולאוו דווקא במישור הדתי

הרי  שהנזירות צריכה להיות תלויה במניע העומד בבסיסה ובאופן בו היא מבוצעת

המושג קדושה או חטא אינם דברים שנבחנים דרך עדשת המיקרוסקופ

והם עניינים התלויים בלב ורק האדם יודע מה המניע שמתניע את ההתנהלות של עצמו

יפה כתבת.

יש לנו שלושה מקרים של נזירות בתנ"ך:

א] שמואל הנביא.

ב] שמשון הגיבור.

ג] אבשלום שהיה בנו של דויד המלך-הוא גזר על עצמו נזירות רק בכך שלא הסתפר.

בשיערו חטא ובשיערו נענש.

-מידה כנגד מידה.

אך בדרך כלל,התורה אינה דורשת נזירות.

היא מעדיפה שאדם ידע גם להנות מהחיים בתנאי שישלוט על תאוותיו בעולם הזה מתוך דעת ובינה.

במשך יום נעים ויישר כוח על דבריך.

יפה כתבת!

אתה מעלה כאן כמה נקודות למחשבה,תוכל לקרוא על הנזיר בקישור הבא:

http://ahuvaklein.blogspot.co.il/

search?updated-max=2014-06-

02T21:00:00-07:00&max-results=7

נזירות ביהדות

לצורך הדיון על נזירות ביהדות, ניסיתי לסקור לעצמי מהי בכלל

"דרך המחשבה" של התורה לגבי חיי אנוש על פני האדמה.

נראה לי בסיכום, שהתורה מתכוונת להיות תורת חיים. החל מההודעה

כי "זכר ונקבה ברא אותם" ומן המצווה הראשונה של "פרו ורבו".

אפילו הכהנים המשרתים בקודש חיים ב"נורמטיביות", והכהונה (בשונה

מדתות אחרות) עוברת בירושה מאב לבן ואינה נתונה לנזירים הפורשים

מן הציבור כדי להתמסר לעבודת האלוהים.

כמובן, ישנן בתורה הגבלות מסויימות לכל אחד מאיתנו. חלקן בשדה המוסר (כגון אלו הכתובות בעשרת הדיברות) וכמו כן הגבלות אחרות המתירות לנו אכילת "בהמות טהורות" בלבד (הגבלות שאנו קוראים להן בבדיחות הדעת "הדיאטה של הר סיני").

על פניו נראה לי, שהתורה אינה מעודדת סיגופים. לדוגמא, בסך הכל היא מצווה על  המאמינים יום אחד בלבד בשנה של "עינוי הנפש", שהוא יום הכיפורים המיועד לקתרזיס רוחני וחשבון נפש.

אישית, אני מעזה לומר, כי לא מצאתי בתורה גם שום איזכור לחיי העולם הבא.

בפירוש אני קוראת בספר "דברים" (פרק ל') בהוראה לשמור את מצוות התורה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע"

וכמו כן גם בפסוק נוסף:

"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים".  

כלומר, כך נראה לי, אנו מצווים למצות את חיינו כאן עד תומם, בדרך הטובה ביותר האפשרית.

לעצם העניין של הנזירות, אני שוב פונה אל המקור (במדבר פרק ו'):

"איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'".

המילה יפליא כבר אומרת לנו כי מדובר בדבר יוצא מגדר הרגיל.

לעניות דעתי, התורה מכירה היטב את נפש האדם, ולכן היא מקבלת כאן

אמנם את התופעה הנדירה של הצורך הנפשי של אנשים מסויימים להסתגף ולקבל על עצמם איסורים נוספים. התורה עומדת על קיום הנדר (ועל קיום כל הנדרים כולם) בגלל הכלל החשוב של "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת" (דברים כ"ג). אבל בהמשך ההוראות לגבי הנזיר אני מוצאת את הפסוקים שמרמזים לנו כי הנזירות אפשרית, אבל לזמן קצוב בלבד.

1. "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'"

2. "זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו".

אם תרצו, (בקצת דמיון, כמובן) תוכלו לראות בהמשך ההוראות לנזיר, כי התורה הכינה לו "תרגיל שובב", ומחייבת אותו גם בסיום תקופת הנזירות להקריב במקדש "קרבן אשם, קרבן חטאת וזבח השלמים".

זהו. אתה רוצה להתנזר, אתה מרגיש צורך להסתגר, להתבודד, או לקבל עליך

עול נוסף? בבקשה. קח לך את הזמן, אבל חזור אלינו כעבור תקופה זו, אל הבית, אל המשפחה אל החברה בכלל. החיים המלאים והנורמטיביים הם במסגרת החברה ולא מחוצה לה.

ממש התרגשתי לקרוא את כתיבתך הנפלאה.

אמת בדברייך,התורה אינה מעודדת כלל להיות נזיר.

להוציא את שני המקרים בתנ"ך בהם הציווי היה מאלוקים:

שמואל הנביא. ושמשון הגיבור.

המשך יום נעים ומבורך!

"כל ימי נזרו קדוש הוא לה", בדרך כלל הנזירות הייתה מוגבלת (30 יום או כפלות של 30 אם רצה להמשיך בנזירות) כי לא קל לחיות חיי פרישות, למרות שאין בנזירות פרישות מנשואים או מחיי אישות. אבל כל ימי נזרו זה גם לכל החיים, ואין המקרא שולל את זה יש רק הקלות לנזיר לכל חייו. שני הנזירים שמוזכרים בשמם במקרא, הם שמשון ושמואל ושניהם היו נזירים לכל ימי חייהם.

מאחר והתעמקת גלי יקירתי בנושא הנזירות ביהדות, אביא לך סיפור יפה שנתקלתי בו. אחד מחכמי הגמרא, שמעון הצדיק חשב שהנזירות היא חטא, אבל כמו שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, גם לו יש סיפור חיובי על נזיר. וכך הוא סיפר, "פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום. וראיתיו והוא יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורים לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל."

יקירתי, אין מנזרים ביהדות - כי הנזיר לא פורש מן החברה. הוא מקבל על עצמו בעצם רק שלשה איסורים. אבל הוא נשאר חלק מן החברה וגם יכול להיות נשואי ולקיים חיי משפחה. ובתקופת המקרא הנזירות כנראה הייתה מקובלת, עמוס מדבר בשבחה. רק לאחר החובן, כשאי אפשר למלא את מצוות הקרבנות - באה ההתנגדות לנושא ביהדות. ונזירות מודרנית - זה כבר סיפור אחר.

לפני שבועיים בפרשת "נשא" קראנו על דיני נזיר (במדבר ו'). כל האיסורים והמצוות הקשורות לכך וסוגי הקרבנות.

נזירות זה נדר פרישות, וכנזיר אסורה עליו שתיית יין ואכילת ענבים, לא יעלה תער על שער ראשו וזקנו ועליו להזהר בטומאת המת. אבל לא נמנעים ממנו נשואים וחיי אישות.

הנזירות מוגבלת בזמן, שלושים יום ולא פחות. יותר יכול, בכל פעם להגדיל את נזירותו בשלושים יום. לאחר שתמו ימי נזירותו עליו להביא שלשה קרבנות לבית המקדש - כלומר עליו להטהר.

אבל ישנה גם נזירות לעולם, בנזירות לעולם יש הקלות על הנזיר ופעם בשנה יכול הוא להתגלח ולגלח גם את שיער ראשו.

בדרך כלל מקובל לחשוב שנזירות זה מצב לא נורמלי כי אסור לאדם לצער עצמו. אבל במקרא היחס לנזיר חיובי. עמוס אומר, "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים." גם במגילת איכה כתוב, "זכו נזיריה משלג צחו מחלב", וזה בתאור של קדושת ירושלים.

למרות שהנזירות הייתה כנראה מקובלת, כי אחרת קשה להבין את ההתייחסות הזו של עמוס ואיכה - הרי שרק שמשון מוזכר כנזיר. בין סוגי הנזירות מוכרת "נזירות שמשון". גם בספרות ישנם אזכורים לנזירות.

במדרש היחס לנזיר הוא חיובי, בעיקר בקשר לעבודת אלוהים. רק אחרי החורבן כשאין אפשרות להעלות קורבנות כדי לסיים את נדר הנזירות באה הגישה המתנגדת לנזירות וזה נמצא בתלמוד.

בקרב חסידי ברסלב מוצאים סוג של נזירות לשם שמיים. לעבוד את האלהים ללא שום הפרעות ולהגיע למעלות של קדושה.

כיום אפשר למצוא נזירות מודרנית, כל הטרנדים למיניהם של דייטות. יש דייטה ללא גלוטן או ללא פחממות. גם הטבעונות היא סוג של נזירות.

היום גם ישנה הפניה לנזירות הבודהיסטית - למרות שהבודהה לא הטיף לנזירות. אנשים קוראים לזה "לחפש את עצמי". יוצאים להתבודד למשך חודש או  יותר באיזה שהוא מקום נידח, יש שגוזרים על עצמם נזירות שתיקה למשך תקופה מסויימת.

מכאן שהיום נזירות - זה עניין של אופנה.

אני למשל מנסה להתנזר מדברי מתיקה - ולא כל כך הולך לי, כך שכנראה לא קל להיות נזירה.

תודה מקרב לב לתוכן העשיר והעמוק שכתבת.

אכן שמשון היה נזיר כי כך נגזר עליו,אך גם שמואל הנביא היה נזיר-שמואל שימש דוגמא חיובית לעומת שמשון שהלך עם נשים פלשתיות.

בכל אופן,את צודקת גם לגבי האופנה של היום.

יש כאלה שמתנזרים גם מאכילת בשר.

איש,איש ודרכו.

יישר כוחך על  על כתיבתך הנהדרת והמעניינת.

ברוכה תהיי תמיד.

הצדק איתך.

גם הרבה מפרשים טוענים שהנזיר  חייב להביא קורבן בסוף ימי הנזירות. מפני הרעיון שאת אומרת.

אף אחד לא ביקש ממנו להיות נזיר.

שבת שלום ומבורך.