אָבְּסִינְת

תודה יצחק ידידי, זו בריחה אל תוך ההזיות שמעורר המשקה.

הבעיה שיש את יום המחר ואת ההתפכחות.

תודה עליזה אהובה,

אני כתבתי בעקבות ציורו של ויקטור אוליבה הצייר הצ'כי

שבו שותה האבסינת והפיה הירוקה יושבת על השולחן

אבל בציור מככב המשקה הזה. ישהו ציור של אדגר מאנה - 'שותה האבסינט' וציור של דגה 'אבסינת' שם יושבת בבית קפה אשה מול כוסית המשקה.

הבעיה היא לא הבריחה להזיות שגורם המשקה

הבעיה היא בהתפקחות ביום שאחרי...

שבוע טוב יקירתי מחבקת אותך

נפעמת אני מול שירך יקר שלי

בירה אשתה אתך ידידי

גם לכוסית של יין לא אסרב

ואולי גם איזה ברנדי טוב

אשמח אם תמזוג

ומודה - אל האבסינת התודעתי בציור

ציורו של מאנה "שותה האבסינת"

וגם אדגר דגה צייר "אבסינט" אשה בבית קפה מול כוסית

תודה לך גדי ידידי.

משכח צערו משקיע את כאבו באותה כוס עם נוזל ירקרק

ומחכה להזיות שתבאנה

אבל הנורא מכל שיש את יום המחרת

ואז מתפכחים מאדי האלכוהול ומההזיות של הפיה הירוקה.

אני יקירתי את האבסינת רק פעם טעמתי ולא אהבתי

(תני לי כוסית וודקה או ברנדי טוב)

אבל אל המשקה הגעתי דרך הציור

ישנו ציור ידוע של אדגר מאנה "שותה האבסינת"

וגם אדגר דגה צייר ציור שנקרא "אבסינת" שם אשה

בבית קפה יושבת ולפניה כוסית.

והציור שבעקבותיו נכתב השיר הוא ציורו של ויקטור אוליבה שם על שולחנו של שותה האבסינת יושבת אשה ירוקה .

שבוע טוב גלי אהובה ויכול להיות גם קצת מבושם...

אין בעיה יקרה שלי,

נשאר עם כוס של יין אדום... (או שתיים)

איזה כיף לי, נני תבוא לבקר אותי ואת תתלוי אליה.

היא תהיה אורחת כבוד בביתי, כיבוד מובטח.

ולבת הלוויה שלה - כלומר לך אהובה, ארוחת בוקר טובה.

בדרך כלל אני לא מאמינה בניסים - תיקון לא האמנתי

אבל כשזה קשור אליך ואל נני - אני יודעת שהכל אפשרי

כי גיליתי שיש ניסים.

תודה נטע יקרה, השתייה עד כדי איבוד חושים

אולי מועילה לרגע -

אבל יש את יום המחר וההתפכחות

והיא קשה וכואבת - נפשית וגופנית.

שבוע טוב.

איזה יופי של משחק מילים,

תודה יקירתי.

ליד הבר לשתות ולנסות לשכוח

נוגע בי הרבה זה הכתוב

תודה יקרה שלי

זו אחת הדרכים להכהות את הכאב

לשתות עד אובדן החושים

רק יש את יום המחר

ואת ההתפכחות - שהיא כואבת.

אתה כל כך צודק ידידי היקר,

האלכוהול פותר בעיות של רגע

אבל תמיד מגיע יום המחו וההתפכחות.

תודה על דבריך.

תודה יקי יקר, אתה צודק לברוח אל הטיפה המרה זה קל

להתעורר ביום שלמחרת זה קשה וכואב.

תודה זיגי יקר, זו אכן דרך של בריחה מהמציאות

הבעיה היא שתמיד בא יום המחר וההתפכחות...

שיר יפהפה כתבת-המבטא את הרצון לברוח מהמציאות המרה למחוזות רחוקים.

כתוב בחן וכישרון רב.

נהדר!

תודה אהובה יקרה,

הבריחה מהמציאות אפשרית לרגע

תמיד בא יום המחר עם התפכחות כואבת.

רולף יאקובסן

בְּאוּלַם  הַגּוֹבְּלֶנִים

אִיגְנַצְיוּס וּבּוֹנַבָנְטוּרָה  , שְׁנֵי הַגּוֹבְּלֶנִים הַגְּדוֹלִים --

קְרִינָה שֶׁל כֶּסֶף עַתִּיק וְשֶׁל אָבְדָן.

הָיִיתִי מֵת לְהַעֲבִיר בָּהֶם אֶת הַמֵּאָה  הַזֹּאת

לִחְיוֹת בֵּין שִׁרְיוֹנוֹת-הָעוֹר שֶׁל אַבִּירִים , בִּטְנִי מְלֵאָה מִסְפּוֹא.

אוּלַי הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ אֶת הַשְּׁאַפְתָּנוּת   הַזֹּאת

שֶׁהֶעֱבִירָה אוֹתִי אֶת כָּל  הַדֶּרֶךְ עַד  וֶנֶצְיָה.

כִּי אֵיזוֹ אֲחִיזָה אַחֶרֶת תִּמָּצֵא לָנוּ   שֶׁכָּל חַיֵּינוּ רַק הֲזָזַת אָבָק,

כְּשֶׁכָּל הָאֲסָמִים הַיְּשָׁנִים עָבְרוּ מִן הָעוֹלָם

עִם כָּל יְמוֹת הַקַּיִץ בְּתוֹכָם , עִם אֵלֶּה שֶׁנִּרְדְּמוּ יָדָם תַּחַת לְחְיָם ,

וְכָל הַנִּיחוֹחוֹת סְבִיבָם כַּאֲלֻמַּת הָאוֹר הַהִיא מֵעַל לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת.

אַךְ בַּמַּתְבֵּן הַזֶּה נוּכַל לְהִתְקַיֵּם גַּם  בְּאָפֹר-כָּסוּף

בְּתוֹךְ הַמַּמְּגוּרוֹת הַמְּרֻוָּחוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל אִיגְנַצְיוּס וּבּוֹנַבָנְטוּרָה  ,

אָמְנָם דָּהָה הַצֶּבַע בַּמִּשְׁטָחִים שֶׁבֵּין הַכִּידוֹנִים

אַךְ הֵם עֲדַיִן מְרִיחִים מִקוֹרְנִית -בַּר

וּבּוֹטִיצְ'לִי.  אַסְמַה  שֶׁל  אֵירוֹפָּה

עַל כָּל פְּאֵר-הָרְפָאִים הַקָּם לְפֶתַע  לתְּחִיָּה

מִתּוֹךְ אֶפְרוֹ שֶׁל אִי-צֶדֶק נוֹשָׁן.

וְהִנֵּה שָׁם  רוֹלַן, תּוֹקֵעַ בְּקַרְנוֹ בֵּין הַפְּסָגוֹת .

עַכְשָׁו הוּא רַק  שֹׁבֶל  שֶׁל  בֹּשֶם ...  וּשְׁלושָׁה חוּטֵי-צֶמֶר חִוְּרִים.

אַךְ בְּיָדִי  יֶשְׁנוֹ חָלִיל שֶׁרַק בַּעֲלֵי-הַכָּנָף עֲשׂוּיִים לְהָבִין ,

הִנֵּה אֲנִי קוֹרֵא לַצִּפֳּרִים לָרֶדֶת מִן הַצַּמָּרוֹת , כְּמִין פְרַנְצִיסְקוּס --

רְאוּ  , הֵן נוֹחֲתוֹת סְבִיבִי בְּמַּעְגָּל וּמַקְשִׁיבוֹת כְּשֶׁאֲנִי מְנַגֵּן לָהֶן

עַל הָרוּחַ הַמִּתְהוֹלֶלֶת לָהּ  וְעַל הַצְּלָלִים הַיְּרֻקִּים  בֵּינוֹת לָעֲשָׂבִים,

    עַד שֶׁאֲנִי שָׁב וּמְשַׁלֵּחַ אוֹתָן  חָזְרָה  אל יַעֲרוֹת  הָאָבָק.

הָנִיחוּ לִי אֵפוֹא לָבוֹא אֶל הַגוֹבְּלֶין

וּלְהָנִיחַ אֶת חֲלִיל-הָרוּחַ עַל הָאָרֶץ , בֵּין בַּהֲרוֹת הָאוֹר,

שָׁם יִתְנַגְּנוּ בּוֹ חֶרֶשׁ  חוּטִים שֶׁל זְמַן אַחֵר,

זֶמֶר  לִנְסִיךְ-הַתִּלְתָּנִים  וְלְרוֹזְמָרִין , הָעֲרָפֶל עוֹטֵף אוֹתָם רַכּוֹת .

אֲנִי  שֶׁכֹּה  אָהַבְתִּי לְהִתְפַּלֵּש ׁ בְּקַשׁ הַמַּתְבְּנִים ,

הָנִיחוּ  לִי  לִקְפֹּץ   לְתוֹךְ  הֲדַר הַסְּתָו  שֶׁבָּרִקְמוֹת ,

כְּמוֹ אָז , רָאשִׁי קָדִימָה

פָּנַי בְּתוֹךְ כָּרֵי  סִגָּלִיּוֹת. 

גד ידידי היקר, עשית לי את היום

החזרת אותי לביקור באי מלטה

שם האבירים עדיין מסתובבים

והטמפלרים מצחצחים חרבות

שם בארמון ראיתי שריונות של אבירים

וגובלנים ענקיים המקשטים את הקירות

איך אתה מצליח תמיד לרגש אותי - אוהבת אותך.