חזרה ליצירות
שירים

בלילות הארוכים והבלתי נגמרים הללו - לאלמנטרי...אירוניה

אודי גלבמן | (09/09/2014 16:27) | 107 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל


בלילות הארוכים והבלתי נגמרים הללו-

משפסקו צעדי הוללי הרחוב האחרונים 

לנקב את אויר חדר השינה

 הקטנטן  והקומפקטי:

היה מוריסיו , 

מהמרפדיה של דון  אברם הישראלי ,

 בקנבי סטריט על שרמן וויי,

הרפד שאין עוררין על יכולותיו,

על טוב לבו,נתינתו,
 
בכל שהאל

נתן לבן תמותה להיות נאהב. 


,ובלילה בלילה

 בהתגנב השקט

וקולות של כמו קדושה מציפים,

כמו חש שאלוהים

 נוטל אותו עימו -

לאסור ולמותר,

ולנגוע ולנוגע,

ופני אשת רעו הטוב חואן פבלו 

נוגעות בחזהו העירום,

 ושיערה השחור זוהר מול עיניו

 כדובדבנים מבריקים בלב יער:

כוססים טבליות דמיונו 

המשולח  עד לאין יודע,

בוער וזועם על אומללות גורלו

 כשם שלא היה עידן ועידנים:

 מאז רקדו שם -

במסעדה של גארסייה ,

בליל חתונתה המקולל.


ובלילה, באותו הלילה-

שאין יודע מתי הגיע

 ומתי בקר בו קם:

ארוך לאין קץ,

 פתלתל ומיוסר-

מילמל גופו של מוריסיו

 מילות אהבה בלתי נשלטות-

בדין. במשפט.

במוסר.

והבלתי מושג 

הנותר בחביונו,

כך אמר לעצמו -

בתרגום לא ממש מדוייק,

יהלך עימו

שטני, חד ומצליף-

עד ייספרו לאל-

 .ימותיו


תגובות

חזרה ליצירות