והייתי גל

והייתי גל

מלבין כתמי העולם

ומחלל ברותי

וטבלתי בצבעים מתחלפים

עד הפכי סכר רגשותיי-

למבוכת תשוקתי .

ובהביטי ,מיתר של גיטרה

ולשונית של מפוחית ,גיליתי

והייתי טובל באשליית היותי

למרק יתרת גופי

ולמלא מהרוח

חללים בתאוותי.

ובמים רבים השתהיתי  לי

מהרהר ומתערער בסדיניך

שעידנו משכבי.

והיו אנשי רחוב משחקים איתי

 באגורה שחוקה

לעוררני  עור משנתי

והייתי עולה בגל ומוריד כתבים

לאלף בניי באגדות ילדותי

איך נבראתי ומהו סודי.

עכשיו הנני- ממתין לתורי

וכשאאזור אומץ בלבי

 ולך אקרא -

אנא  ענני.

גבריאל דבוש.