דיוק האושר

דיוק האושר

על מנת שאוכל לתאר אותך בצורה מדויקת

אני צריכה להכיר אותך היטב

ובשביל שאוכל למצוא משיירי זהביך בתוכי

אצטרך להעמיק התבוננות עוד יותר-

ולהיזכר.

יושבת על צלע הר גבוה

העולם כולו בכף ידי הקטנה.

מרגישה שבבת אחת את כולו בכוחי לבלוע

מבלי לחפש לי מפלט באיזו פינה.

נזכרת-

איך ברגעי חסד מתוקים מדבש,

צירפתי דיבור למעשה.

כל כך אהבתי את הכל-

עד שלא נזקקתי כלל למחסה.

כך זה היה פשוט וטוב.

לא רחוק אך גם לא מדי קרוב.

רגע, זה עוד לא מספיק מדויק

צריך שארגיש בך עד שמתוכי בכל כוחך תצעק.

מנסה שוב:

יושבת על צלע הר גבוה

העיניים מסתכלות אל מרחב הדממה

תענוג צרוף של דמעות, ברגש הנברא עם כל נשימה.

זה חוצב בתוכי ובועט וכואב

מרגישה בפעילות מלאה של הלב.

יושבת על צלע הר גבוה

בוכה את השמחה החוצה מתוכי

הגעתי לנקודת שבר שבה איש לא יוכל לנגוע,

אף אחד אחר מלבדי.

רגע של קסם בו גדלות הכנפיים

ולרגעים נדמה שמשכני הוא גופה של ציפור

החרות זורמת בתוכי אז כמו המים

ששוטפים מעליי את גרגיריו של החול.

צח כשלג אתה אושר,

רך וקשה באותה עת ועונה.

וכיצד יתכן הדבר, אנא ענה לי ביושר-

שמותיר אתה את אהוביך למות בצמא?

נגעתי בך אושר,

נגיעה קטנטנה.

אך לא חייתי אותך

ועל כן עדיין אינני מבינה.

זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה בה כתבתי כאן. 

שמחה לשוב..בקצב שלי. :)