|
ציון מתחתן
ישבו בני החבורה
הוותיקה שלנו באוטובוס של מרת חממי ומר חבשוש מאחורי החצר, שמה בראש העין והגו
בדברי תורה של פרשת דברים והיו שם יחיא קונקורדנציה הארי שבחבורה וגם עזרי הבן
שלו הגרוש וגם מר קריטי וגם מר חבשוש ונחום מרחום שעכשיו פתח בסטה של ירקות
ופירות בשוק של פתח תקווה שמה מאחורי החנות תכשיטים של ציון מהצרי שיהיה בריא
שתורם ח"י שקלים לתלמוד תורה, אבל לוקח ח"י שקלים מהלקוחות על כל
קניית טבעת. ולינה מרחום הביאה להם מרק פתות ואכלו והותירו כדבר אדונ-י ושרו
שירת הדיוואן מאת רבי שלם שבזי עליו השלום ובדיוק הגיע שליח באופנוע שהיו לו
משקפי שמש
ונחום מרחום נבהל
ואמר: "זה שד! שד מעמק השידים בא לקחתנו כדרך כול בשר!
אבל השליח לא זיכה
אותו במבט אלא זרק להם חבילה של מעטפות. ועזרי התלהב ואמר:
"יואו אריאלה
ממפעל הפיס שלחה לנו כסף, איזה כיף, עכשיו נוכל לנסוע לתורכיה ולעשות שם חיים"
ויחיא נדלק ואמר: "לחיים
טובים ולשלום, קודם כל יא בן יא בבא מרכבה נראה מה יש בפנים יא ג'אחש"
"בטח צו גיוס"
אמר מר חבשוש, אני כבר אלך להביא את המדים שנמצאים מעל הארון שמה בין הסירים של
מרתי.
"מי יקח אותך?
קרא נחום מרחום, אתה זקן בן תשעים, בקושי הג"א הסכים לך"
"ואתה לא זקן?
תראה תראה..." נעלב מר חבשוש.
"תירגעו כולכם"
קראה לינה מרחום "זה נראה כמו הזמנה של חתונה"
ובאמת עשו מאמץ וראו
את הלוגו שמאחורי המעטפה שזה באמת אולם שנקרא "אולם לבן" שנמצא ביהוד
ופתחו המעטפות.
"יואו, מזל
טוב יא מברוק, ציון דמתי מתחתן ביהוד עם נועה לבית קרן, ברחוב עטלף" קרא
עזרי "ואללה חשבתי שיתחתן עם שתי הנורבגיות שפגש ברודוס ושרצו קוקה קולה"
"מה שתי נשים?
מה שתי נשים?" קראה לינה מרחום
"כן.. כמנהג
אבותינו בתימן" אמר מר חבשוש
"אבל הן ערלות
ועובדות כוכבים שמה בנורבגיה, כולן שמה בלונדיניות חיוורות בלי שמש, צריכות קצת
חריף באוכל, לתפוס צבע" אמר עזרי.
"יש הסעה?"
שאל יחיא
"מזמן כבר אין
הסעות, היום כל אחד מחזיק פרייבט" אמר עזרי
"יאו, חבל,
היו זמנים שהאוטובוס אגד של מנשה קריטי היה מסיע אותנו לכל החתונות והיה עוצר
פעמיים לפיפי ולקניות בתחנות הדלק ובדרך היו שמים קסטה של ציון גולן שיהיה בריא
ושל חיים משה וזוהר עורקבי ושולמית אלוני..." קרא מר חבשוש.
"מה הכנסת אתה
את שלומית אלוני ברשימה?" קרא עזרי "היא מתה ממזמן, אללה ירחמה"
"באבוד רשעים
רינה" אמר יחיא
"איך אתה לא
מתבייש יא אבא, שתנוח בשלום" אמר
עזרי
"אין שלום
לרשעים" מחה יחיא "שומרת פתחה של ג'הנום"
"טוב"
אמרה מרת לינה מרחום "מה אתם מביאים מתנה? כולם שמים צ'ק של מאתיים שקל או
סיר עגול לקובנה או סט מצעים או מה?"
"אההה"
לקח יחיא את רשות הדיבור "מאתיים שקלים מזומנים או אלף שקלים מזומנים ילכו
ישר לבעל השמחות, מה יישאר להם לבני זוג? סוכת שלום? צריך משהו שישאר לנצח ולעולמי
עד כמו שנאמר "ולעולמי עד תמלוך בכבוד וכמו שנאמר "כבודו מלא עולם"
"אח אחח..."
קונן עזרי "איפה? איפה אמא מרת ג'דטי שהייתה שולחת את אבא לחנות של מגרפטה
לקנות דברים כדי שיפסיק את הפסוקים"
"ואללה יא בן
חוספן, לא תגיד לי לשתוק, עכשיו אני אדום כמו עשיו מאדום או אהרון הכהן כמו
שנאמר "וידום אהרון" רתח יחיא
"אני מציע שכל
אחד יחשוב על מתנה מאוד מיוחדת וניפגש כאן בעוד יום" אמר מר חבשוש.
ויחיא קונקורדנציה
שיהיה בריא, לא ידע את נפשו, ורצה מאוד שהנכד שלו ציון יקבל משהו מיוחד ולכן שאל
את הבן שלו עזרי (כשחזרו לכפר סבא) מה כדאי לו להביא מתנה ,גמרא או תנ"ך או
קיצור שולחן ערוך
"ואללה.. מצידי
הייתי מביא לו את זוהר ארגוב מהשמיים לאיזה שיר אחד או שניים" זרק עזרי
"יא...
מיסכין... עורקבי הזה מרחום..." ספק יחיא בכפיו "כזוהר הרקיע, עשו לו
עין הרע"
"ואיך מגיעים
לרקיע?" שאל עזרי
"מן איפה לי
לדעת? יש סולם ישן שמה מאחורי החנות של מגרפטה תיקח אותו ותבדוק את הגובה שלו כמו
שנאמר "והנה סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמיימה"
ויחיא לבש פיג'מה הלך
לישון ועזרי נתקף בהתקף של תמימות ובאמת עשה מאמץ וקם מהטמבלוויזיה ויצא מהבית
והלך מאחורי החנות של מגרפטה ושמה בין הארגזים והבקבוקים והאבק והחתולים מצא סולם
מאוד גבוה. הוא שם אותו על הקיר של החנות ופשוט טיפס.
טיפס וטיפס וטיפס
והנה ראה שהוא ממשיך מעבר לגובה שלו...
"אבא צדק,
שיהיה בריא" אמר לעצמו
אחרי חמש דקות הוא
כבר הגיע מעבר לעננים ושם ראה דלת פלדלת ככה גדולה מאוד. הוא פתח אותה ונכנס. ושמה
ראה אולם גדול ובו כל מיני כניסות מכניסות שונות. יענת'ו כמו שהוא נמצא בטרמינל
של שדה תעופה בן גוריון רק שבמקום מטוסים הוא ראה מלאכים עפים, הוא שפשף את
העיניים, אולי הוא עייף, אולי לא אכל מספיק, אבל זה היה אמיתי.
"יואו, אני
מרחום!" צעק עזרי
ראה דלתות שכתוב
עליהם "פוליטיקאים", "מהנדסים" "קבלנים" ועוד
ועוד.
אבל לפחות הוא לא
איבד השפיות, הוא בדק כמה דלתות עד שראה דלת שכתוב עליה "זמרים" ונכנס
פתאום דבר ראשון
הוא ראה את שולמית אלוני יושבת ועטרה לראשה:
"מה את זמרת?"
שאל
"כן.. אני שרה
ביידיש" אמרה, כבר לא פוליטיקאית. מאסתי בזה
ממך לא תבוא הישועה
והוא המשיך לחפש. אחרי זה ראה מישהי מוכרת
"אה.. זו
סעידה השכנה שהייתה מזמרת בלילה כשבעלה היה מסתובב ברחובות ומחפש פרנסה"
אמר
הוא שאל אותה איפה
נמצא זוהר ארגוב
"יא עזרי יא
בבא מרכבה, הנה ממש מולך, זו המחלקה שלו" צחקה
ובאמת ראה את זוהר
ארגוב עם חליפה לבנה והוא יושב ומחזן גת וקורא בספר הדיוואן וכיפה על ראשו ואין
לו שום פלאפון ושום סמרטוטופון שמשבש את דעתו. ובעצם לכל הזמרים שהיו בעולם האמת
לא היו סמרטפונים וכולם החזיקו ספר או ניהלו שיחה האחד עם השני.
"תגיד זוהר, חזרת
בתשובה?" שאל עזרי אחרי שבירך אותו
"בטחחח... אני
הייתי ונשארתי תימני קטן משיכון המזרח, התלמיד של המורי, זה שמרת סעידה ג'מילי
הייתה משלמת בשביל לשמוע אותו אומר את המפטיר. הרב אמנון יצחק החזיר את כל
הזמרים התימנים כאן בתשובה" אמר
"תשמע יא
עורקבי" אמר עזרי וישב לצידו "עכשיו שאתה פנוי, אתה יכול לעשות מערוף
ולהופיע בחתונה של ציון דמתי ביהוד?"
"יא ווילי, מה
אני נשתגעתי? המרכבה של אליהו הנביא היא הכלי תחבורה היחיד שאפשר לרדת בו למעלה
והיא תפוסה כל הזמן. וואלה כול הזמן, ובשארית של הזמן מתקנים בה פנצ'רים"
"ציון אוהב
אותך. אנחנו רוצים להביא לו מתנה גדולה"
"אני יודע,
אני שומע אותו שר את השירים שלי, דווקא לתימני הזה יש קול נעים ישתבח שמו"
"קח הזמנה יא
זוהר. ויש סולם בקצה האולם... הרי לא תרצה שהתקליטן קוקו יהיה המבדר הראשי
בחתונה שלו"
"יא רב אל
עלאמין, אם קוקו יהיה התקליטן, זה יהיה כמו לשמוע מסמר ששורט זכוכית"
"חד פעמי יא
זוהר, אתה תחזור לכאן ברכוש גדול, כמו שנאמר "ויצאו ברכוש גדול"
"נהיית כמו
אבא שלך יחיא קונקורדנציה... מה יעזור לי רכוש גדול כאן בעולם האמת..."
"רק שאלה לפני
שאני הולך, איפה נמצא כאן מייקל ג'קסון? הייתי רוצה ממנו חתימה..."
"מייקל?"
אמר זוהר "מייקל כבר הפך לפלסטיק, תמצא אותו בעולם הבא של הפלסטיק, עוד שני
קילומטרים מכאן, ישר וימינה..."
החתונה של ציון
הייתה בעיצומה, וכולם היו שם, כל הג'מעא, וכן, אפילו הסעה ארגנו בדקה התשעים,
המיניבוס של סעדיה זנדני הסיע מכפר סבא אבל עצר פעמיים באמצע הדרך ליהוד: א.
בגלל שיחיא פתחי הקונקורדנציה ביקש לעצור בתחנת הדלק ולקנות כרטיס ברכה ב. בגלל שהנכד
של מגרפטה היה צריך לשירותים בסיבוב של הוד השרון.
ובדרך היה נדמה
לעזרי שהוא רואה בשמיים לא מטוס אלא מרכבה שטסה לכיוון רחוב עטלף ביהוד.
לאחר החופה ולאחר
שהחתן והכלה הגיעו לאולם הריקודים נראתה דמות בודדת על הבמה. לבושה חליפה לבנה
והזרקורים מופנים אליה. אדם גבוה ורזה שהפנה אליו את המבטים של כולם
"יא בחיי"
קרא יחיא ושיפשף את העיניים "זה עוקרבי המרחום. בחייאת זו תחיית המתים,
חזון העצמות היבשות, מי הקים אותו לתחייה?"
"קהל נכבד!"
פנה הזמר אל הקהל "באופן חד פעמי..."
|
