בונקר

כותבת היא את מילותיה בשטף

ואילו הוא בשתיקתו נותר

מכיל ובולע בשקיקה את דבריה

ושוב עונה לה בשקט קר

צימאונה מתגבר וכך נולדים לה שירים

ואילו הוא בשלו

 משקה אותה בפירורים

כל מילה משלו היא כתרכיז מתקתק

בעת שבגרונה עומד המחנק

היא שופכת כמים את כל אהבתה

ואילו הוא נותר כמראה לדמותה

הופך לבונקר של אהבתה.

גלה לה מצפונות לבך הטוב

כי הרי כל שבלבה לפניך הניחה

יודעת היא כי נוקשות לך איננה שייכת

וכי שומר אתה בתוכך כל אות אשר כתבה

בדם לבבה

אהבה לעתים נאמרת בשקט

 ולעתים בקול כגלי הים המתנפצים

דעי שלא ניתנה לאיש הזכות להיות לשופט

שיגזור על כמותן ועוצמתן של מילים.