שירים

שהוא הכיר כל כך טוב, עד שלעתים היה תוהה אם אי פעם ישן שינה ארוכה וטובה. לילות שלמים התהפך על משכבו, ולא ידע מנוחה. גם אותו הציפו תמונות קשות, מימי ילדותו, והן נחרטו בזיכרונו כאילו מישהו ריתך אותן אל תוך מוחו. מבלי שירצה בכך, עלתה בו שוב תמונה קשה, אחת מיני רבות. הוא חזר הביתה מבית הספר, דווקא ביום בו קיבל ציון גבוה במבחן. הוא ידע שאמו תשמח, והגיע הביתה נרגש ומאושר. כבר מחדר המדרגות הוא הריח את הריח הנורא. הוא לא ידע מה מקורו של הריח, אבל בכניסה הביתה המתינו אנשים בחלוקים לבנים, מסכה על פניהם, ולא נתנו לו להיכנס. הוא נזכר איך צרח במלוא גרונו 'אימא', ואיך נדחף בין רגליהם של האנשים ופרץ אל תוך הבית. כשהתעורר, עמד על ידו נחום אביו, ולרגע אחד היה נדמה לו שאבא בוכה. אבא מעולם לא בכה קודם, הוא היה חזק, ושידר לאבנר תמיד שעצמה וחוזק הנם דבר חשוב. אבנר נזכר עכשיו שאביו מיהר לנגב את עיניו, וחייך איליו. על ידו עמדו גם כמה פרצופים לא מוכרים. הוא הסתכל סביבו וראה מיטות לבנות וגדולות, עליהן שוכבים ילדים אחרים, ולחלקם מחוברים צינורות אל הוריד. הוא חש כאב באמת ידו, ונחרד לגלות שגם לו יש צינור מחובר ליד. לרגע היה בטוח שהוא מת, ושכך נראה הגיהינום שבוודאי מגיע לו כי עשה מעשים רעים. אחר כך דברו איליו האנשים בקול שקט ומרגיע. הם שאלו אותו איך הוא מרגיש, ואביו ליטף את ראשו, עד שלרגע נטה לחשוב שבעצם הגיע בטעות לגן העדן . אחר כך הוא שמע אותם מדברים מחוץ לחדר. מישהו מהם אמר: "הרבה מזל היה לילד המסכן הזה." מישהי אחרת אמרה: "כן, מכמות הגז שהייתה שם בבית, אפילו פיל היה יכול למות."

תגובות