איש בורח משירה

  איש בורח משירה

איש בורח משירה
הן אין ספור שנים 
ברח הוא מטלפיה
מניבים המתאווים 
לנגוס בבשר הזמן העסיסי

אך לעיתים נכנע הוא 
לתשוקה שבטרף המילים
עיניים בוערות לוחשות אליו 
בלשונות של אש את אותיות הפרא
אדרנלין זורם אל בין ידיים רועדות
המלאות בדיו ודופמין
קריאת ים סוף קטנה של מחשבה 
ניתנה רק לשוטים 
כנבואת חורבן ושיממון

איש שוב בורח משירה
גם עם וולדת התמזגותו עמה 
הותירה פרח עשוי ניר ועפרון
בורח על נפשו מכאב וצלקות
עדנת חייו נותרה כפסע 
מלבלול בזעם מעשה בפצע