|
לזכרו של נעים הזמירות יגאל בשן ז"ל הערה: נטלתי על עצמי חירות ספרותית, נא לא לקחת קשה... ----------------------------------------------
לרב דריידל אשר מלך בישיבת הרב ירחמיאל
היו מספר אהבות. חוץ מהאהבה לשיינע וייבער שלו ציפקה
הייתה לו אהבה לחידושי הריטב"א ולרב
שמעון שקאפ ולתויירה ולגמרה הקדושה וכן לציפורים ולבעלי
כנף, שהרי גידל עורב במשך עשרים שנה עד שהעורב תפס מחלת נפילה ומת משפעת ומצפקת. וכמו כן הייתה בו אהבה לצעידה של הבוקר שהחלה ברחוב פומבדיתא והסתיימה
בזוטו של ים, יענת'ו היכן שנמל יפו מתחיל ומריחים את הסרדינה והקורבינה והבקלה, וגם היה נכנס לרחוב
בארי שמה איפה שהסופר של שופרסל מתחיל והיה תופס שם נערי הישיבה שלו פוחחים שמנסים
להבריז ולשחת זמנם לריק, השם ישמור ויציל
והיה מוכיח אותם בשער בת רבים ואומר להם "ראש בקיר קיר בראש" ונותן להם
עונשים כבדים. וכבר סיפרנו על תלמיד שנכנס לישיבה מן הקניות והיה בכיס שלו גלידה ודריידל חש בכך ומשך אותו לשיחת רעים עד שהגלידה נמסה ועשתה לו כתם
במכנסיים כאילו עשה פישתונה. ופעם אחת נכנסו אליו לישיבע כונפות וניסו
להתחיל עם בחור ישיבה שלו והביאו לו סיגריה ירוקה שמעלה עשן ירוק.
ונעזוב את דריידל לאנחות ואת הגלידה לכל
הרוחות ואת כל הבדיחות ושלל הפאדיחות ונעבור לעניין אחר שקרה בסבנטיז. והנה הזמר הידוע יגאל בשן התגורר בקרבת הישיבה, שמה במגדלים והיה גר
מתחת לחמיו יעקב מרידור, ובאותו יום, ליתר דיוק בבוקרו של יום, קם מהר מהמיטה והיה
צועד הלוך וצעוד עם חולצת טריקו ומכנסי פדלפון ולא ידע את נפשו
כיצד יסיים לכתוב שיר אחד שיוסי בנאי נתן לו לסיים. והלך ברחוב בארי והמשיך לרחוב ויצמן וחשב וחשב כי ההליכה זיככה לו את
המחשבות כמו שמן זית כתית (שזורם יחד עם גבינה בולגרית ועם פלפל שחור שמה במסעדה
של אשריקו הבולגרי) והלך ומידי פעם עצר ורשם כמה מילים על דף טיוטה חום כזה וכבר
היו בדף הרבה חורים כמו גבינה צהובה. והרב דריידל התקדם
מכיוון הישיבה טרוד גם הוא במחשבות על עולם התורה ורבינו תם והריטב"א שאת פירושיו
פירש ולא סתם. והנה בפינת הרחובות
רבנו דריידל התנגש ביגאל המסכן ושניהם נמשלו כמו שני בולי עץ השם ישמור, בולי עץ
שמוכרים כעודפים של רכבת ישראל, שמה במחסנים ליד נמל חיפה. ויגאל בשן ככה עם הבלורית שיהיה בריא ראה שפגע בשגגה ביהודי מבוגר ואמר
סליחה ודריידל הסתכל עליו מלמטה ואמר
"ויי זמיר, איזה יהודי אתה עם שערות
כמו פיאה נכרית של אשתי ציפקה, כדאי שתלך לספר, הבלורית שלך חוסמת לך את הראייה,
א שטיקעל בלינדער"
"זה הסמל המסחרי שלי" אמר יגאל
וזווית של חיוך בקעה לו מהפה.
"איזה מסחר, אין מסחר זולת עויילם
התויירה" הוכיח דריידל ושאל לשמו
"יגאל בשן" ענה
"אה, שמעתי עליך, אתה שרת את עושה
שלום במרומיו שמה בבניינים של האומה, יענ'קל המרידור הוא השוויגער שלך" נזכר
"הוא היה באפריקה, היה מפקד באצ"ל"
"נכון"
"הוא היה עם אריות ונמרים
בג'ונגל של טרזן, שמעתי שכשרצה לברוח מהמחנה של האנגלים הוא עלה על צ'יטה ורץ איתה
עד שהגיע לשדה תעופה ושם לקח מטוס לצרפת, ממש כמו מוישע גרוס"
"פעם ראשונה שאני שומע" ציחקק
יגאל
"כן, והוא הביא משם אריה אחד לגנדי
בפיקוד מרכז, א שטיקעל מייצעס"
יגאל נופף בידו לביטול והמשיך לדרכו.
דריידל נעצר וראה על הרצפה דף נייר זרוק, הוא הרים אותו וקרא את התוכן
"ככה לא כותבים שיר, צריך להכניס
שמה פייגעלע, א ציפור, כמו העורב שגידלתי בכלוב" כעס
מסכין יגאל, חזר הבייתה וגילה שהטיוטה
שהספיק לכתוב עליה חלק גדול מן השיר נעלמה. הוא התבעס ועשה לעצמו קפה שקנה מהבסטה של שמעון
מדהלה שמה ברחובות, בסיבוב של שעריים איפה שמוטי שעריים עצר את התנועה כששעריים הפסידו. והנה דריידל מיהר אחריו ועלה במעלית ודפק בדלת של השווער שלו יענקל'ה
מרידור וכשראה אותו אורו עיניו
"מה לכבודו בבית שלי?" שאל
יענק'לה
"המחותן שלך יגאל שכח את הדף הזה,
רק תדע לך שככה לא כותבים שיר, אני תיקנתי לו, ושיהיה במזל והצלחה" הפטיר דריידל
"תודה רבה כבוד הרב"
ולרגע נזכר דריידל ושאל:
"תגיד, לא ברחת מהאנגלים כשרכבת
על צ'יטה?"
"מה פתאום" ענה יענ'קלה מרידור
"תקרא את הספר שלי ותדע הכול, אתה לא היית באצ"ל ולא בהגנה ואפילו לא
בלח"י, אולי נתת את הלחי השנייה שהאנגלים תפסו אותך בעוצר..."
וכשיגאל שתה את הלוגמא האחרונה וחשב איך
ישחזר את הבתים הופיע חמיו משומקום והושיט לו את הדף
"מזל שדריידל מצא את הדף של השיר
הזה, הוא גם תיקן לך"
יגאל היה אסיר תודה, הוא הביט בדף ובשורה
שכתב דריידל:
"יש לי ציפור קטנה בלב"
| 
.jpeg)