לדודה שלי (שאיבדה עכשיו את הבן השני ונשארה רק עם אסתי)

חָתַמְתְּ פְּרָקִים בְּחַיַיִךְ

עָשִׂיתָ זֹאת כֹּה הֵרוֹאִי

כֹּה מְרַגֵּשׁ –

עַד כִּי הַכְּאֵב בִּקֵּשׁ

אֶתְנַחְתָּא שֶׁל זְמַן-

לְהַפְצִיעַ.

וּכְמוֹ-

חָבַרְתְּ אֶל צִפּוֹרִים

שֶׁגַּעֲגוּעַ נִמְשַׁח  -

עַל כַּנְפֵיהֶן

וּכְשֶׁהִתְקַשּׁוּ לָעוּף –

לִטַּפְתְּ אֶת רֹאשָׁן הַקָּט.

וְאֵיכְשֶׁהוּ הַזְּמַן מְצַפֶּה,

נִכְלָם בִּמְבוֹאוֹת הכְּאֵב –

הָעוֹלָם

וְאַתְּ תַּחְלִיטִי מָתַי ,

וְאַתְּ תֵּדְעִי אֵיךְ 

וְאַתְּ  תַּמְשִׁיכִי –