יצירות אחרונות
תחת שמי אדוני (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/04/2024 18:01
הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל/ אהובה קליין (c) (1 תגובות)
אהובה קליין /שירים -19/04/2024 16:21
בארץ ההפך (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (5 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (5 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (9 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
סיפורים
דניאל 1קרן אור נחושה פילחה את הלילה ללא שינה שעבר עליה. חוט זהב באבק חייה הושיט לה חבל הצלה. אולי הגיע הזמן לספר? נעמה קמה מהספה ופסעה לעבר החדר של בתה, אך משנגעה בידית עזבוה כוחות הנפש ורגליה הפכו כבדות וכואבות. עמדה דקותיים ורק אז לחצה על הידית. הדלת נפתחה לאט, מאפשרת לה להיבלע בצעדים זהירים בריחות השינה המתוקים של דניאל. "פני מלאך, מתוקה שלי," מירה התיישבה בקצה המיטה. "כבר הגדולה," חשבה בהקלה מהולה בצער. הבת מלמלה משהו, הסתובבה על צידה והתכרבלה בתנוחה עוברית. מירה הרימה מהריצפה את בובת הדוב שפעם היה לבן וחיבקה אותה בחוזקה. דניאל לא מוכנה לוותר על מתנת הדוד החביב עליה, אורח רצוי בביתם. חבר אמיתי לעת צרה ולעת שמחה. דוד דניאל, דמות הגבר היציבה בחייהן. דניאל ודניאל, אבא ובת, רק שהם עוד לא יודעים זאת. למי, אם בכלל, לספר קודם? תגובות
רחל בנגורה
/
כמה משפטים מסקרנים
/
08/10/2021 13:05
שמואל כהן
/
כל כך קצר והסיפור כל כך ברור
/
08/10/2021 16:39
גלי צבי-ויס
/
אב ובת
/
08/10/2021 17:30
יום טוב צבי
/
למי לספר קודם?
/
09/10/2021 06:15
רחלי ג.
/
אני אוהבת את הקטעים שלך מסופרים ברגש בתיאורים חמים ויכולים להוות חלק מסיפור.
/
09/10/2021 11:21
התחברותתגובתך נשמרה |