אפרים חתולים המושיע

הרב אברמיקו היה בן אדם של כולם, עם קוארסון איל גראנדיי קומו איל מאר, לב ענק כמו הים. בחצר של בית הכנסת הקטן שלו, שבנה בידיים שלו, הייתה לו סככה, שהגנה מהגשם ומהשמש, והייתה מתחת למרפסת של גיברת כלפו. הוא היה יושב עם כל מי שבא, שומע את הצרות שלהם, פותח איזה ספר קדוש ומוצא פתרון ומביא עצה. בקיץ היה שמה אבטיח קר ומתוק, בחורף – פלחי תפוזים, קפה חם ובורקס קון חנדרז'ו של לוינסקי יחד עם ביצה חומה ומלפפון ירוק מן הירוק. היו אצלו רבנים, תלמידי חכמים, נשים עקרות שרצו להיפקד, נשים בתולות שרצו להינשא וגם עבריינים כמו אלפרון והררי. כולם כיבדו אותו והיו משאירים בקופה כמה ג'ובות. זאת הייתה הפרנסה שלו, שיהיה בריא.

יום אחד נחת עליו איזה פקח של עמידר, כמו נשר של בירה נשר שמתנפל על הפגרים,  היה לו  פרצוף חמוץ כומו איל ראבאנו אין איל טרושי, כמו לפת חמוצה. ומכתב ביד, כאילו מכתב לחתונה. "אבאלה', רבי אברמיקו," אמר בקול קשוח, "החצר הזאת שייכת לעמידר, ומה שבנית פה לא חוקי. השכנים מתלוננים, ואם אתה לא מפרק את זה – תקבל קנס של עשרת אלפים שקל."

הרב אברמיקו הציץ עליו דרך המשקפיים ואמר בלאדינו: "סיניור פקח! מה יש לכם? האוז’וס שלכם צרות כמו תעלת סואץ! הרחמים שלכם לא קיימים? למה באת עליי? לך תתעסק עם הבדווים שבונים בלי סוף, או עם מזרח ירושלים המחבלים והמרשועים. מה נטפלת דווקא אליי?"

אבל הפקח רק משך בכתפיים, שתק את הפה שלו כמו פשו אין לה מאר ודחף לו את המכתב ליד. הרב הרגיש איך הבאסה יורדת עליו כמו ענן שחור. מאיפה יביא עשרת אלפים שקל?

באותו לילה, בבאר שבע, ברחוב נחליאלי, אפרים חתולים ישן לו בכיף וסביבו החתולים של שחוריה, ופתאום חלם חלום מוזר. המלאך גבריאל הופיע מולו, זוהר ומבריק, ואמר לו: "אפרים, אפרים, צריך לעזור לרבי אברמיקו."

אפרים נבהל ואמר, "חלומות פוגי! מה יה מה יש?"

אבל המלאך לא התרשם. "שמתי לך מתחת לכרית עשרת אלפים ג’ובות. קח ולך תן לרב."

"איך הגעת לכאן?" שאל אפרים.

"עליתי על מטוס..." אמר המלאך ונעלם.

אפרים התעורר מבוהל, דחף יד מתחת לכרית – ובום! באמת היו שם עשרת אלפים שקל. בלי לחשוב פעמיים, הלך עם הסל שלו לתחנה המרכזית של באר שבע, תפס את קו 369 וטס ליפו.

כשהגיע לבית הכנסת, הרב אברמיקו ישב כולו דיכאון, הפרצוף שלו קארא דה תשעה באב. "רבי," אמר אפרים, "באתי לעזור. המלאך גבריאל שלח אותי."

הרב הרים אליו מבט מלא תדהמה כשאפרים הוציא את הכסף ונתן לו. "קח, כבוד הרב, תשלם להם ותמשיך לקבל אנשים והסככה שלך לא תתפרק בעזרת סיניור איל דייו."

הרב לקח את הכסף בידיים רועדות. "ברוך תהיה, אפרים, איזה נס! בוא תשתה אצלי נס לרגל הנס..."

אבל אפרים לא היה בקטע של טקסים וברכות ונס, אלא בקטע של תה ואבטיח. "יאללה, הרב, אם כבר אני פה – יש לך אבטיח?"

הרב גיחך. "אפרים, עכשיו חורף. יש תפוזים."

אפרים עשה פרצוף. "לא טוב. אני רוצה אבטיח."

הוא הרים את הראש וצעק לשמיים, "מלאך גבריאל! מה איתך? הבאת לי עשר אלף שקל, אז תביא לי אבטיח!"

אבל מלמעלה הייתה שתיקה גדולה.

והשרפים התבעסו ושאלו את המלאך גבריאל, למה לא יפיל לו אבטיח

והמלאך ענה: "אתם רוצים שאפיל אבטיח מהשמיים? זה ירסק לו את הראש, יהיה חודש בגבס פלוס זריקה בטוסיק..."