תיק פתוח

הסיפור מתאר מצב שבו פרט אישי והיסטוריה אישית עוברים מיד ליד, עד שהדימוי העצמי שלך נשחק ונחשף ללא שליטה מצידך.

לעיתים השתיקה ושמירה על עצמיות, גם מול עוול או חשיפה, היא הדרך הנכונה לשמור על כבוד ושלמות פנימית, לא כל מה שנאמר או נשמע אפשר לתקן, ויש מצבים שבהם טוב יותר לא להגיב.

תודה צביקה היקר על עוד פרק מסיפור חייך.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

כמה כואב. כמה אמיתי. כמה חשוף וכמה ישר. אתה מתעמת עם מצב נתון ששלל ממך את החופש לעמוד בפני העולם ולומר: זה אני. לטוב ורע. זה אני-ליפה ולמכוער. ותגובתך ממש תואמת את המצב. נעשה לך עוול. יצא לך שם. ריססו אותך בריח רע-ועם אנשים שמוכנים להקשיב לדברי רכילות ושטנה אין טעם להפגש ולבזבז זמן.

היושרה שלך מחפה אלף מונים על כל רכילות מכוערת עליך, צביקה יקר!

.

פקידה מתלהבת - כנראה, קשקשנית גדולה. 

מדופלמת בשיטה אדליריאנית - לא מהאוניברסיטה 

אלא מקורסים שכל אחד יכול להתקבל שם, בלי

קשר לאישיותו, כן-לא מתאימה. (עניין כספי.)

אגב, יש "מכון אדלר."  מעטים הם פסיכולוגים

מקצועים, ז"א: מוסמכי החוגים לפסיכולוגיה

מהאוניברסיטאות ורשומים כפסיכולוגים בלשכה

אחרי שעברו את שלבי ההסמכה* וההתמחות.

בוגרי "מכון אדלר":

בדרך כלל, הם עובדים עם קבוצות הורים. 

והרעל - הו, הרעל. לא קשור למכון אדלר

ולא לשיטתו. עניין שלה, של אותה קרובה 

רחוקה. והיא יכולה, בהחלט, לעטוף אותו 

במילים מקצועיות - הרי אין קל יותר מאשר

להיעזר בז'ארגון מקצועי כדי לשכנע את

השומעים באבחנת "המקרה" ... 

ובנוגע לתגובתך, לעמידתך השקטה-השותקת: 

כל הכבוד לך. 

כי תחנות הרוח שהטעו את דון קישוט הן

מסוכנות יותר מן הענקים האמיתיים:  

אפשר להאבק בענק, ולנצח אותו, בסופו של קרב. 

אי אפשר להאבק בתחנת רוח - ולנצח. 

תודה רבה-גדולה על פרק זה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---

* סליחה: תיקון מאוחר. אני לא במיטבי - 

ואצבעות הידיים איטיות, לעומת הראש, 

שקופץ קדימה (עדיין ...). / אגב: יש עוד

כמה תיקונים.

תודה רבה שוב, תביקה יקר. <לב>

רבקה

---

ותישאר כמות שאתה. מה אנשים אומרים עליך ועל כל אחת ואחד מאתנו-אין לנו שליטה על כך. אבל בהחלט זה מקומם.  

חוסר רגישות של "האדלריאנית", תובנותיך: היא הייתה פקידה שעברה הסבה מקצועית. מומחית מדופלמת בחינוך הורים וילדים. "אדלריאנית" עם סמכות ועם מילים שיודעות לשכנע אנשים משוכנעים ולמזלך היא נקלעה לחבר שלך לשעבר מהעבודה ששמע שהבוס שלך התנפל עליך בלי מעצורים. הוא סיפר לה את קורותייך, לא שיקר. סיפר את האמת שלו שנמסרה הלאה כאבחנה ולמרבה הצער סיפרה למקורביך ובקרבם נתפתסת כאדם שלילי, אנטיפת, שלא מתחשב.  זה אף הגיע לבנך ולאשתו. כמה שבועות לאחר מכן החבר אף שאל אם תרצה להצטרף למפגשי החברה מהעבודה ומדברים שם על בעיות השעה ולא היית מסוגל בעקבות מה שעברתה. זה פרק קטן בחייך שנסגר בלי עימות, בלי תיקון, בלי התנצלות. ואתה מבין שיש מצבים שהשתיקה היא בצורה המידוייקת לאישר אדם. תודה רבה לך צביקה היקר, שבת טובה וחמימה.