שלוש

קיטון רווי חשכה,

נשמתי את עגלי טיפותיו השחורות.

חלבו תווה רעדה.

תהום הנשיה טרפה את שיניי הנוקשות.

לא אספור עד שלוש.

"אחת,שתים,שלוש."

תאווה נלוזה טרפה את החושים..

"שלוש,שלוש,שלוש"!

והנה אני בפנים.

לא נפרסו קרני אור ולא הגיחה חמה.

כפות ידיים גיששו אחר נחמה.

העיניים מכוסות בעור גוזל בן יום.

חשקה הנפש בדרך ללא מקום.

לא,לא אספור עד שלוש,

אם ארצה או לא,

מפתח ליבי שבור לאורו של חלום.

נותרה נשימה של חזון,

אני לא אדע את רזי העולם,

נותר בי שבר צדף סדוק,

אקח לי רגע נשימה

אחת...