שירים

הורו(סקופ)

ההורוסקופ שלי כל יום אומר לי בערך את אותם הדברים, ששיגרת החיים מתחילה להעיק עלי והרצון לחפש אחר ריגושים חדשים מכרסם בי, להקשיב לאנשים הסובבים אותי כי הם יודעים מה טוב בשבילי איך הם יכולים לדעת מה טוב בשבילי? הרי אלו החיים שלי ואני צריכה לסדר אותם לבד, לעיתים אני נאחזת בהורוסקופים האלו כדי שיהוו לי נקודת זינוק על מה שקורה לי בפנים, על מחשבותיי בחיים.  יש בתוכי מטען חשמלי עצום והוא צריך להתפרק.   
אבל החיים שלי כל כך מרובעים שהם בדיוק כמו אותם כבסים שאני תולה מידי יום שני,רביעי ושישי על חבלי הכביסה בחצר. תמיד תראו אצלי שורה של תחתונים/בוקסרים, ג´ינסים, חולצות, גרביים, לעיתים גם בצבעים דומים,לעולם הם לא יהיו מעורבבים, גם המחשבות שלי חושבות שיגרה. מידי יום אני כותבת תסריט ובו מוסיפה עוד פרטים על חיי מתחילתם, גם רואה ויודעת את סופם, אני כנראה טיפוס אנלוגי. לעיתים כשבטחוני העצמי מתרסק כמו כוס דורלקס הולכת לחוף הים לחפש אולי שם אמצא קצת בטחון בתפר הזה שבין המים והשמיים הצבועים באדום זהב או האופק שלא בדיוק אני רואה את סופו כשאני מביטה במבט חד על הגלים הגבוהים, אל האי שקט הרוחש והמרגיז שבמים יודעת שכך אולי נראים חיי סוערים, אבל רק מבפנים, יש בי סערות חבויות תוכי  גועש כוולקן טרם התפרצות, כמו חלב הגולש כשהאש חמה, כך אני גולשת  ובמבט לאחור בעצם לא עשיתי שום דבר מיוחד שיכולה לבוא ולהציג בפניכם להתפאר בהם, אני מנסה להגשים פנטזיות, רק שלא יודעת מהי פנטזיה, איך היא נראית, ובהורוסקופ שלי תמיד כתוב גם שכל הפנטזיות שלי יתגשמו, אבל איך מציירים פנטזיה? על החול אני מציירת חיבוקים ואט אט מדמיינת איך הם הופכים להיות חיבוקים אמיתיים האוספים ועוטפים אותי האם זו פנטזיה?
גם מנסה לצבוע את היקום בצבעים שקטים שאני בוחרת אבל תמיד הם כמו רישום שחור, מריחת פחם, אני מנסה לעבד את עצמי, להיות כמו אחרים לא תמיד הכל יוצא לי סימטרי ואני מרימה ידיים ומחליטה לוותר, אני אחכה להורוסקופ של מחר אולי הוא יגיד לי משהו אחר


"במזל עקרב"
רואה רק שחור לבן
אין לי אמצע
מצב רוח קרבי
שמיים נופלים
שחור!
קר לי בגוף ובנשמה
אנרגיה נמוכה
אתה -
אולי שונה
באופק אחר
תעמוד מולי
אנסה להתיישר

 

 

י


תגובות