השעה היתה שעת צהריים שבת,אני זוכרת שזה היה בסביבות שתים עשרה וחצי לאחר מכן אני לא יודעת להגיד בוודאות כי לא הייתי ערה לנעשה מסביב, בזמן האחרון אני מאבדת את הזמן, מערסלת את שירתי המהורהרת, מתרפקת על חמה מתעוררת, מושכת רדידי אביב ומצפה בכליון עיניים לקיץ, רודפת אחר נוצה של ציפור או כל דבר שעף באוויר, חוצה מדינות ויבשות נידחות, עוברת בין ג´ונגלים , יש שם עצים שמעולם לא ראיתי, במקום פירות גדלים עליהם אותיות כל אחת מהן בגודל אחר, אין לי מושג אם הם אכילים, קוטפת כמה מהם ומסדרת לי מילים כמו גדר בפני הזמן, כל הזמן רודפת אחרי הזמן והוא רדף אחרי,ממשיכה במסעי, הרגשתי מן חום שעשה לי רק טוב, מרחוק שמעתי צלילים של עצב ומתיקות הם ממש התאימו לי, היו אלו צפורי עצב שהתעופפו בין העצים הרוח הפשילה בלוריתה וגם היא היתה לי נעימה ככה בעוברה על פניי , הלילה היה קודר השמיים השחירו ,שוטטתי לבד שום פנס לא האיר אט אט עלה לו השחר אורות הכרך נראו מרחוק שמתי פעמיי והגעתי היישר לבית ענק, תחילה לא הבנתי מה יש שם שמעתי רק צחקוקים בנות בנים וכשהתקרבתי, המון אנשים היו שם ביניהם ראיתי את בני הבכור, הבנתי שהגעתי לאוניברסיטה, ממש לא יאומן, שם הוא לומד, אבל איך בדיוק הגעתי לשם? הרי עברתי ימים וגו´נגלים, אין לי שמץ של מושג חיבקתי אותו חזק לא ראיתי אותו שבועיים, הוא הזמין אותי לארוחת צהריים, ביחד עם החברים, ובעודנו עומדים בתור עם המגשים, הכלבה שלי גורה היפה, הגיעה מולי, שפופה משהו, עם רגל אחת באוויר, תחבושות בכל גופה, היא היתה כלבה מיוחדת, גם דיברה, ושאלתי אותה: "גורה, מה קרה לך? איפה היית" וענתה לי שנפלה לתוך מלכודת ונפצעה ברגל וכל ביטנה נפתחה ואנשים טובים נתנו לה עזרה ראשונה, אבל חייבים לקחת אותה לוטרינר.
דפיקה קלה בדלת, "אמא קומי, האוכל מוכן וכולנו מחכים לך".
וזה קטע ישן ובגלל שקשור לגורה היפה מביאה אותו שוב:)
"200 דולר"
ידיעה בעיתון:
"הלו! כאן הכלב שלכם"
בקרוב ישווק בארה"ב טלפון סלולרי לכלבים - 200 דולר
* * *
גורה: "אהלן רקסי, לא תאמין קנו לי סלולרי. איזה יש לך"?
רקסי: "קנו לך ? לנו במשפחה לכל ילד יש
סלולרי - איך החליטו לקנות לך? וכמה זה עלה"?
גורה: "עזוב עכשיו קושיות, הם בסביבה, תקשיב
לפני שלושה שבועות נדרסתי, והם דואגים לי עכשיו
מפנקים אותי, קונים לי אוכל בקופסאות זה טעים יותר
מהבונזו. מכסים אותי בערב, שיהיה לי חם,
צולעת עוד קצת ברגל אחת,הם מסיעים אותי
במכונית, ממש חמישה כוכבים".
(נותקה השיחה, גורה מחייגת שוב)
גורה : (טוטוטו.....טוטוטו....טוטוטו....."הוא בממתינה המאניאק
מענין אם איזו כלבה צעירה הוא מדבר עכשיו")
(או סוף סוף ...פנוי)
גורה : ("זה מצלצל הוא לא עונה....הבן אלף")
(כעבור שעה)
גורה: "רקסי, למה לא ענית...רציתי לבוא אליך לארוחת בוקר
הייתי מביאה מהבית" .
רקסי: "גורה, מצטער, היתה כאן כלבה אחת מיוחמת, הייתי
חייב להרגיע אותה ועכשיו פנוי בשבילך".
גורה: "בן זונה" (טריקת טלפון)
(רקסי, בדיוק כמו בעל הבית שלו שממציא תירוצים
לבעלת הבית שלי, ההבדל ביניהם, רקסי לא משקר).
אחפש לי רוטווילר גיזעי וצעיר אלך לראות 101 כלבים
דלמטיים.
שמעתי גם שבעוד שבועיים חוגגים לו Bark Mitzvah
(נביחת מצווה) יש 500 מוזמנים הולכי על 4 , כיבוד
ועוגת בשר לחתן הבר מצווה.
