הטייס - פרק 2

לכן, שבת אחת, הורדתי את מזוודת העור מעלית הגג, הסרתי ממנה את שכבת האבק, תחבתי בה כמה בגדים ושתי תמונות בהן הופענו יחד, חזי ואני, ונסעתי לתל אביב.

אני אומָר לך למה הרגשת נטושה! כי את עוצרת את החיים שלך בכל פעם שהם עומדים להתחיל. הנה, תראי אותנו. טוב לנו יחד, למה את בורחת?!

מה אתה חושב יש לנו אחד מהשני. אֵת כל מה שיש אפשר לסכם במילה אחת: סקס. אני מחפשת את האדם שיעשה אותי ילדה. שיחזיר אלי קצת מהתמימות שאבדתי ביום בו חזי נפל.

פגשתי אדם כזה לאחר שנתיים בשדרות רוטשילד באחד מטיולי הערב שנהגתי לסיים בהם את יום העבודה. בחור קצת תמהוני שבחשיבה שלו דמה לָמים המקבלים את צורתם לפי צורת כלי הקיבול בו הם שוהים. סביבו השתרכו אנשים שהאמינו בֵרעיונות חסרי צורה, וכאלו שהאמינו ברעיונות בעלי צורה קשיחה, שחיפשו שותפים לדרך. והוא היה שותף לוחם. כל יום לחם בעד משהו אחר. ולפעמים לחם על מספר דברים, ולעיתים אפילו בעד דברים הסותרים זה את זה. אבל היו לו שותפים רבים. חבורה של מאמינים שנשמעה לו והתעניינה בו. ואני כל כך רציתי להיות חלק מהחיים של האיש הזה ולהיות חלק מהחבורה שלו שאפילו הייתי מוכנה לדלג בכל לילה ממיטה למיטה.

כן, אני זוכר... פעם נתקעתי בתל אביב וישנתי אצלך בדירה. אולי אצלכם, או אצל כולכם, מה יותר נכון לומר?

התיישרתי לפי   כל המוסכמות ההן כי חששתי לאבד את האיש הזה. האמנתי שטמון אושר בהסתכלות שלו על העולם. איתו נסעתי להודו והחלטתי לצבור "נכסים רוחניים". כך הם קראו לזה. אתה יודע, יש משהו יפה בכת הזאת. אתה כורת ברית עם עצמך שבזכותה מותר לך להיות מנוכר אל כל אדם, מבלי להרגיש רע עם זה. וככל שאתה מנוכר יותר, כך מעריצים אותך יותר. אבל אני, ביני לבין עצמי הרגשתי את הרמייה שבדבר ועזבתי את האיש הזה שהגיע לדרגות ניכור כה רמות עד שכבר לא חש את היותי לידו.

זה היה הרגע בו החלטתי לחזור לארץ, ומה יותר טבעי היה מלשוב אל הקיבוץ, אל המדשאות הירוקות ואל הדבק והזיעה החברתית שאתה כל כך אוהב.

אל תטעי, אהבה גדולה אל הקיבוץ אין לי. את רואה, גם לך יש כמה דברים ללמוד עלי. כשהיינו נערים, מסתובבים יחפים בשלוליות או בורחים מבית הילדים בשעות הקטנות של הלילה, היתה בי התלהבות לתום הזה ולריחות היצריים שנישאו ברוח. היינו מחפשים מקומות מסתור ברחבי המשק, או נוברים בערמות השחת במתבן, מחפשים בהן מעט בוטנים..

אתה זוכר את הגומות שחפרנו בערמות הכותנה?

כן. התכסינו בשכבות הכותנה ההם... הי, אז את זוכרת משהו!